שאלה:
שלום לכבוד הרב, אשמח אם כבוד הרב יוכל לענות לי כי נבוך בעניין.
הגמרא במסכת מכות אומרת (ב:) : מנא הני מילי אמר ר"ל דאמר קרא (דברים יט, ה) הוא ינוס אל אחת הערים הוא ולא זוממין ר' יוחנן אומר ק"ו ומה הוא שעשה מעשה במזיד אינו גולה הן שלא עשו מעשה במזיד אינו דין שלא יגלו והיא נותנת (והלא דין הוא) הוא שעשה מעשה במזיד לא ליגלי כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה הן שלא עשו מעשה במזיד נמי ליגלו כי היכי דליהוי להו כפרה אלא מחוורתא כדר"ל
רציתי לשאול את הרב, מה סובר ר' יוחנן בפועל? לפי פני הדברים נראה שהוא סובר שגלות זה עונש [להבדיל מריש לקיש], אך לפי זה למה גולים על שוגג לשיטתו?
קיצרתי בשאלה כי הרב מן הסתם יבין למה התכוונתי
תשובה:
שלום וברכה,
ודאי שגלות זה עונש, וגם שוגג צריך לקבל עונש כיון שלא נזהר במעשיו ורצח אדם, ואם היה נזהר טוב יותר לא היה מגיע לשוגג. אלא שרבי יוחנן סובר שהעדים הם מזידים וכשם שמזיד לא גולה ה"ה עדים זוממים שלא יגלו, ומכאן הוכיחו האחרונים [הגר"ש רוזובסקי] שעדים שהעידו דנים את דיבורם כאילו עשו מעשה. ועל זה דוחה הגמרא שדווקא רציחה במזיד שעשה מעשה במזיד אין הגלות מספיקה לכפר לו, אבל עדים זוממים שאין כאן מעשה אלא דיבור יתכן וגלות תכפר למרות שעשו במזיד.
בהצלחה.
