שאלה:
האם אוהל קבוע המשמש כבית כנסת מחויב במזוזה? יש לציין שנוהגים גם לאכול ולשתות במקום (סעודה שלישית לציבור, סעודות ראש חודש וכדומה). כל זאת עד שבניין הקבע שבהליכי בנייה יהיה מוכן.
אם כן חייבים, איפה לקבע את המזוזה? על יריעה המתנדנדת יחסית הצמודה לרוכסן הפתח בפועל, או להרחיק עוד יותר אל פינת האוהל שם יש את עמודת הברזל שהוא חלק מהמסגרת של כל מבנה האוהל?
ועוד צריך בירור האם מה שיש שם נחשב למשקוף. מדובר בשתי מוטות ברזל הנפגשות בשיפוע באמצע הגג לגובה ומייצרות מעין צורת משולש מעל צד הפתח למביט מן הצד. וכן יש שם פס צר ממתכת המכסה חלק מהצלע השלישי של המשולש שנוצר, כקו ישר מעל מעל הפתח. אמנם פס זה אינו מגיע מקצה לקצה לאורך כל צד הפתח.
אנו מבקשים מחילה על התיאור המסורבל למקרה הייחודי שלנו ומודים מראש.
תשובה:
אוהל אינו ראוי למגורים, וגם אדם שנאלץ לגור באוהל כל ימיו, פטור ממזוזה.
[אגב, סבי וסבתי כשעלו לארץ בשנת תש"ו משוויץ, חיו באוהל שנה וחצי עם תינוק שאך זה נולד, אלו היו התנאים אז, אהבת הארץ הקדושה פיעמה בהם, הם עזבו רווחה כלכלית ומשפחה ענפה, ובאו חסרי כל… הרמב"ם מעיד עליהם שלא היה המקום ראוי למגורי אדם…].
בפרט יש להקל בזה בבית כנסת שבלאו הכי קובעים בו מזוזה ללא ברכה וחיובו מוטל בספק.
שבוע טוב.
מקורות:
רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ב:
יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה, וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.
וראה ס' אגור באהלך פרק לא סעיף יז.
