שאלה:
לכבוד הרב שליט"א שלום וברכה
מצד אחד, התורה מאפשרת לבעל עסק, שהקימו לידו עסק דומה, לתבוע לדין תורה את בעל העסק החדש בטענה של "לא תסיג גבול רעך", ואכן יש לו סיכוי טוב לצאת צודק בבי"ד, והבי"ד יכופו את בעל העסק החדש לעבור למקום אחר. מצד שני, בספרי ושיעורי המוסר, התורה מלמדת שמזונותיו של אדם קצובים לו, ואף בשר ודם לא יכול להתערב נגד הקב"ה ולקחת מהאדם אפילו שקל אחד אם לא נגזר עליו, ומה שמגיע לאדם, זה יגיע אליו בכל מצב וכו' וכו'. השאלה היא שזה נראה סותר כביכול, ואולי גם קצת מחליש. אדם מתחזק משיעור או ספר מוסר כנ"ל, ואח"כ כשהוא יוצא מהשיעור החוצה אל העסק שלו, הוא רואה שהוא יכול לתבוע לדין תורה כנ"ל, ואפילו לצאת צודק. אם היה מצב שבי"ד היו אומרים לבעלים של העסק הישן, שבא לתבוע על הסגת גבול: "אין לך מה לחשוש. מזונותיו של אדם קצובים לו" ודוחים את התביעה, זה היה לכאורה מתיישב יותר טוב ?
תודה רבה מראש על המענה. בברכת יגדיל תורה ויאדיר.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך נכונה חשובה ויסודית, ולמעשה יש לה דוגמאות רבות. בעצם אם נסכם את שאלתך, נראה, כי ביהדות יש שני רבדים, יש את הרובד המחוייב, הייתי קורא לו "שורת הדין", ויש את הלפנים משורת הדין, שזה נושא של עבודת חיים, ויש בו דרגות רבות ושלבים שונים, וכל אחד נוהג בזה לפי מעלתו ולפי מסוגלתו הנפשית והמקום בו הוא נמצא מבחינת עבודת ה'. כך בדיני ממונות, ועשית הישר והטוב שכמבואר בגמרא מצדיקים זה נדרש כדבר מחוייב אבל מכל אדם, לאו דוקא [וכאותו אמורא ששכר פועלים לסחוב לו חבית ושברוה בדרך, ומחמת מעלתו חייבו רבו לשלם להם דמי פעולתם], וכך גם בנושאים אמוניים שונים כמו זה שהזכרת. מצד עבודת ה' הפנימית של הניזוק, אכן התכלית היא להגיע לאמונה בכך שאין אדם יכול להזיקו וכל מזונותיו קצובים לו, אבל מבחינת הנדרש ממנו כבסיס, זה לא נדרש כרגע, ולכן הוא רשאי לתובעו בדין. אם נעמיק בשאלתך, היית יכול לשואלה על כל דיני נזיקין… אף אחד לא יכול לגנוס ממנה להזיק לי לאבד לי שום דבר אם לא נגזר מלמעלה, ולכן, המוחל לחברו [במקרה שזה אינו רשע הפועל בזדון לב] נזכר לטוב, אבל זה לא נדרש כחיוב מהאדם כיון שזו כבר מעלה רוחנית גבוה שאינה שווה לכל נפש.
