עונת אור זרוע וכרתי ופלתי – האם צריך לחשוש?

שאלה:

האם מעיקר הדין צריך לחשוש לאור-זרוע? ולאביאסף? הבנתי גם שישנם שלושה עונות שהם בעצם שנים. יום ל' יום ל"א ויום החודש שלעיתים יוצא ביום ל' ולעיתים ביום ל"א תלוי בחודש הראיה אם היה מלא או חסר. האם בשניהם חוששים להנ"ל? (48 שעות) וגם מאוד מצוי שצמוד להם יש גם את ההפלגה כך שזה יוצא 72 שעות רצופים אם נחשוש גם שם

במידה ואדם אכן נהג כך אך אין צורך – האם זה נחשב לנדר שצריך התרה או שמא זה מנהג טעות שלא חל?

תשובה:

שלום וברכה

רבים מהפוסקים חששו לדברי האור זרוע, ראה בנושאי כלי השו"ע בסי' קפד מה שדיברו בזה, וכך התקבל להלכה בהרבה מאוד קהילות. החתם סופר החמיר בזה מאוד כמובא בפתחי תשןבה שם, עד שדן באשה שטהורה רק לילה אחד בחודש והוא אור זרוע, האם מותר להם לשמש או שצריכים להתגרש… מאידך ידוע שהחזון איש פקפק בדברים אלו. לכן כל אחד יתייעץ בענין זה עם רבו המקובל עליו וינהג כפי הוראותיו וכפי מנהג בני קהילתו. מרבותי קיבלתי שאם ליל טבילה יוצא בעונת אור זרוע לא חוששים לדבריו, אבל באופנים הרגילים יש לחשוש. כמו כן יש לזכור, שלגבי עונה בינונית דעת הכרתי ופלתי שכל ה24 שעות אסורים, ולא רק עונת הוסת, כך שאם הראייה היתה ביום, הלילה אסור לא רק מצד ענין האור זרוע אלא גם מחמת דברי הפלתי. וגם אם זה יוצא ימים רצופים יש לחשוש.

דברינו אלו אמורים לבני אשכנז, לדעת הגר”ע יוסף זצ”ל בטהרת הבית סי’ ב, ספרדים לא חוששים לא לכרתי ופלתי ולא לחוות דעת [יום 31] ואף לא לעונת אור זרוע, באף אחת מהווסתות. גם בספר אפיקי מים של הרב משה פנירי עמ’ רנז מסכם שהספרדים לא נהגו לחשוש לכרתי ופלתי, ומשום שהשו”ע נקט בפשיטות לא כך והאחרונים חלקו על חומרתו.

אמנם לגבי עונת אור זרוע, ראה בן איש חי פ’ צו סעי’ א שחשש לדבריו, ובפרט בזמנינו שהדורות חלושים והוסתות אינן חשקות כמו בימי קדם, וכן הובא בס’ ברית כהונה יו”ד נ יח ממנהג ג’רבא. הגרב”צ אבא שאול חילק בענין זה בין וסת קבוע שאז יש לחשוש יותר לוסת שאינו קבוע שבזה יש להקל. לחוששים לכך אין חילוק בין סוגי הוסתות [ואדרבה מדברי הגרב”צ הנ”ל מבואר שבעונה בינונית לא חשש].

בסיכום הדברים, לעונת אור זרוע ראוי לחשוש לכרתי ופלתי וחוות דעת אין צורך לבני ספרד.

לדעת אביאסף אין הרבה משמעות מעשית, וגם לא שמענו שחוששים לדבריו.