שוק הפירות והירקות וכלכלה יהודית

שאלה:

שלום רב
אני מחפשת הלכות או מקורות מהגמרא או תנ"ך שעוסקים בנושאים של כלכלה יהודית(לדוג איסור יבוא או יצוא, קביעת מחיר) בכל מה שקשור בשוק הפירות והירקות.

בברכה
שגית

תשובה:

למעשה הנושא של כלכלה על פי הלכה מקיפה חלק נכבד בתורה, השולחן ערוך מחולק לארבעה חלקים שאחד מהם הוא חושן משפט העוסק בדיני ממונות, וממנו מסתעפת ההלכה הרבה מאוד. קביעת מחיר הוא פרק שלם בגמרא במסכת בבא מציעא וכו'. אולי תתמקדי יותר, או תעייני בספרי מכון כת"ר לכלכלה על פי הלכה, שם תמצאי מאמרים רבים עדכניים בנושא זה.

אני מביא כמה הלכות שיעזרו לך בנושא:

שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רלא
סעיף כ
חייבים בית דין להעמיד ממונים על השערים שלא ירויח כל אחד מה שירצה, שאין לו לאדם להרויח בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אלא השתות. בד"א, במוכר סחורתו ביחד בלא טורח, אבל חנוני המוכר סחורתו מעט מעט, שמין לו טרחו וכל יציאותיו, ומותר עליהם ירויח שתות, בד"א, כשלא הוקר השער. אבל אם הוקר השער, ימכור כפי היוקר. והני מילי היכא דאיכא בית דין דפרשו לכולהו מוכרים לזבוני הכי, אבל אי כל חד זבין בכל מה דיכול, לא מיחייב האי לחודיה לזבוני בזול.
סעיף כא
כל המפקיע שערים שמוכר יותר מהראוי, רשאים להלקותו ולענשו כפי הראוי.
סעיף כב
אין משתכרין בביצים פעמים, אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר, והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד. ויש מי שאומר שמותר להשתכר בביצים עד הכפל, אבל לא יותר.
סעיף כג
אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר, וזה מביא מגרנו ומוכר, כדי שימכרו בזול. ובמקום שהשמן מרובה, מותר להשתכר בשמן.
סעיף כד
אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל, וכן בכל מקום שרובו ישראל. בד"א, בלוקח מהשוק, אבל לאצור הגדל בשלו, מותר. ובשנת בצורת לא יאצור יותר מכדי פרנסת ביתו לשנה.
סעיף כה
כל המפקיע שערים, או שאצר פירות בארץ ישראל או במקום שרובו ישראל, הרי זה כמלוה ברבית.
סעיף כו
אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא, ולא מרשות מלך זה לרשות מלך אחר בא"י.
סעיף כז
רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ולהתנות ביניהם שכל מי שיעבור קונסים אותו כך וכך.
סעיף כח
רשאים בעלי אומנות ( לעשות תקנות בענין מלאכתם כגון) (טור) לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יענישו אותו כך וכך. הגה: והא דבני אומנות יכולים לתקן ביניהם תקנות היינו כולם ביחד, אבל שנים וג' מהם לא מהני (ב"י בשם הר"ן והמגיד פי"ד). בד"א, במדינה שאין בה חכם חשוב ממונה על הציבור. אבל אם ישנו, אין התנאי שלהם ( או של כל בני העיר) (טור) מועיל כלום, ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי, אלא אם כן עשו מדעת החכם. הגה: מיהו אם ליכא הפסד לאחריני יכולין לתקן ביניהם מה שירצו (בית יוסף בשם הר"ן).

בהצלחה