שאלה:
כתב הש"ע ע"ה ס"א טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה ע"כ. היינו אפי' שמותר להסתכל באשתו, בשעת ק"ש או כל דבר שבקדושה אסור. והסביר המ"ב סק"א מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו, בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש. שאלתי היא מה הדין אדם שלומד תורה ואשתו נוגעת בו נגיעה שאינה של חיבה/נגיעה של חיבה האם מותר בלימוד באותה העת (מצאתי שהעולת תמיד הביא בשם הראב"ד וז"ל דוקא אם מסתכל בה אז יש לאסור אפילו באשתו, אבל אם אינו מסתכל רק נוגע בה כל שאינו רואה, משום נגיעה לבד לא מטריד בהרהור הואיל ולבו גס בה, ומותר לקרות ולברך עכ"ד. מ"מ חוץ מזה לא ראיתי מי שמדבר בעניין, ורציתי לדעת הלכה למעשה בזה. תודה
תשובה:
לכאורה פשוט כדבריו. גם בראייה האסיור באשתו הוא רק בטפח מגולה, ולא בסתם הסתכלות – כמו בשאר נשים, כיון שליבו גס בה.
אני מסכים בנגיעה שאינה של חיבה, אבל בנגיעה של חיבה שקרוב להרהור כגון שמחבקת אותו, לא נ"ל שגם הראב"ד יתיר
השאר תגובה