שאלה:
שלום רב,
מי ששכח יעלה ויבוא וערבית, יכול להתפלל תפילת נדבה עם חידוש בתפילה ולהגיד יעלה ויבוא?
או שלא נכון לעשות זה?
תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
כיון שנהגו היום להמנע מתפילת נדבה, כיון שלא מכוונים יפה בתפילה, לא עושים תפילה כזו אלא כאשר יש ספק אם יצאת ידי חובה, ראה דוגמאות לכך בסי' קז, אבל כאן שודאי יצאת ידי חובה והזכרת יעלה ויבוא בערבית בראש חודש אינה מעכבת – אין להתפלל נדבה.
בחיי אדם כלל כז סעי' יז כתב חידוש, שבזמנינו שלא מכוונים יפה כל כך, גם מספק לא התפלל יון שמעיקר הדין ספק דרבנן להקל. אמנם בביאור הלכה שם כתב שלא מצא מקור לדינו, אבל ודאי יש לחשוש לכך כאשר בודאי לא צריך לחזור ולהתפלל ואין כל ספק בדבר.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה (סימן קז):
המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה. סעיף א] אם הוא מסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דבר; אבל אם ברי לו שהתפלל, אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש; ועל ידי חידוש, חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה; ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל, ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר. סעיף ב] חידוש זה שאמרנו, הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות, מעין הברכה; ואם חדש אפילו בברכה אחת, דיו, כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. הגה: (י"א דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן), (טור בשם הרא"ש). סעיף ג] אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל. סעיף ד] הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו; מראש ועד סוף; אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה: למה לי רוב זבחיכם (ישעיה א, יא); והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום.
חיי אדם חלק א כלל כז סעיף יז: ספק התפלל או לא, חוזר ומתפלל ומתנה ואומר "אם לא התפללתי, תהא לחובתי. ואם התפללתי, תהא לנדבתי". ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל, אפילו באמצע ברכה פוסק. ונראה לי דכיון דצריך להתנות דבאם לאו תהיה לנדבתי, ולכן בשבת ויום טוב דאי אפשר להתפלל תפלת נדבה, דתפלה היא במקום קרבן ובשבת ויום טוב אסור להקריב קרבן נדבה, וכן במסופק אם התפלל מוסף של ראש חודש [שהיה שעיר חטאת, וחטאת אינה באה נדבה] (עיין סי' ק"ד), אפילו בספק התפלל, אסור לחזור ולהתפלל. ועוד נראה לי דבזמן הזה אסור להתפלל נדבה, שהרוצה להתפלל בנדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו וזריז וזהיר ואמיד בדעתו שיכול לכוין בתפלתו מראש ועד סוף. אבל אם לא יכול לכוין יפה, קרינן ביה "למה לי רוב זבחיכם" [ישעיה א, יא], כדאיתא בכל הפוסקים ובש"ע שם, וידוע שבזמן הזה אפילו אחד מאלף לא ימצא. ולפי זה נראה לי דגם בספק התפלל, אסור לחזור ולהתפלל, דאי אפשר לו להתנות. (עי' לעיל כלל כ"ד בנ"א סי' ג' מה שכתבתי שם על פי פוסקים ראשונים, ותראה שהוא הנכון):
ביאור הלכה סימן קז: אם הוא מסופק – עיין בח"א שכתב דהיום אין נוהג דין זה לפי מה דמבואר לקמן בסעיף ד' דצריך שיהא מכיר א"ע ואמיד בדעתו שיוכל לכוין וידוע שבזמה"ז אפילו אחד מאלף לא ימצא וא"כ אין יכול להתנות ולא נהירא לענ"ד אחד דדברי הרשב"א אינם מוסכמים לכו"ע כי דעת הראב"ד [הובא בתשובת הרשב"א] דחוב עליו לחזור ולהתפלל ואפילו לדעת הרשב"א ג"כ יש לחלק מהא דס"ד דשם איירי במתפלל סתם בתורת נדבה שם יפה קרינן בה למה לי רוב זבחיכם דדי בקרבנות התמידים וכן בג' תפלות הקבועות אבל בזה שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו דינו הוא כמו שאר תפילות דצריך לכתחילה להשתדל לכוין ובדיעבד די אם לא כיון רק באבות ועיין בביאור הגר"א בס"ד וכן משמע לשון השו"ע להמעיין דהאי דינא דס"ד אינו שייך כלל להא דספק התפלל המבואר בס"א אלא ענין בפני עצמו הוא. וכן בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שראיתי לא נמצא שום רמז שהיום ישתנה זה הדין. וגם הדה"ח והגר"ז והשולחן שלמה העתיקו השו"ע להלכה:
