שאלה:
הגמרא בברכות אומרת שנכנסו הסנהדרין לדוד המלך ואמרו לו שעם ישראל זקוקים לפרנסה. אחת העצות שאמר להם זה שיפשטו בגדוד וייהנו מן השלל. ונשאלת השאלה. ישנו סיכוי סביר שכמה מהם יהרגו במלחמה כדרכה של מלחמה האם בשביל מזון שייך לסכן את האנשים, ואעפ"י שנמלכו בסנהדרין ובאורים ותומים בכל זאת גם אם יחזו להם מפלה ולא יצאו למלחמה זה לא ישנה את העובדה שישארו רעבים.
תשובה:
נראה שאם נמלכים בסנהדרין וכל הירא ורך לבב מעבירות שבידו חוזר הבית מעורכי המלחמה – אף אחד לא נפגע. מלבד זאת יש להוסיף כאן את דברי המנחת חינוך בכמה מקומות שביאר שלמלחמה יש גדרים ודינים אחרים, ומותר להכנס בסכנה בעת מלחמה. ואין בה דין שפיקוח נפש דוחה כל התורה. ראה למשל מצוה תכה, אמנם הוא מדבר שם במלחמת מצוה, אבל אולי היינו הך.
תודה לשואל הזכרתני את אשר התקשתי בו בסוגיה זו. מתי בדיוק זה התרחש? מלשון הגמ' משמע שזה היה סדר יומו של דוד המלך אך קשה להלמו שכל בוקר היה להם אותו דיון כשבסופו פשטו בגדוד מזדמן.
ודאי מסתבר שזה היה אירוע חד פעמי כל שהוא.
מצאנו בכמה מקומות שמלך יכול לפסוק ע"פ דעתו שלא כמו דין תורה לצורך המלכות כגון להרוג! גוזל כיבשת הרש ועוד, ואכמ"ל.
זה נכון אבל לא קשור לשאלה, הם ביקשו הוראה איך יתפרנסו…
השאר תגובה