השתיה בפורים – עד כמה? חובה להשתכר?

שאלה:

כל שנה בהגיע יום הפורים השמח הרי שאני גם משתדל לנצל את היום (הלוואי) ולהיות פריילאך. דא עקא, יש דבר אחד שמחריד אותי כל שנה מחדש עד עמקי נשמתי. וזה, מצוות השתיה. אמנם היו שנים בהם שתיתי והייתי בגילופין ללא תופעות לוואי (ולפחות ללא תופעות לוואי משמעותיות) אך היו גם היו שנים בהם המעיים התהפכו והכל יצא החוצה. והיו שנים בהם, מתוך פחד משתק, כמעט ולא הייתי מסוגל להכניס שתיה לפה. מה העצה היעוצה כן לקיים את מצוות היום אך ללא בחילות והקאות?

תשובה:

שלום וברכה

אם זה המצב אצלך, תשתה יותר מרביעית ותלך לישון, כמו שכתב הרמ"א שניתן לקיים מצוה זו בשינה. אחר כך תקום לסעודה רענן ושמח ותשמח את כל בני ביתך בנחת. העיקר הוא לשמוח, זה לא חג של פחד משתק…

מקורות:

מצות השתייה אגב אינה כפשוטה…

ננסה לסכם את הדברים בקצרה על פי השיטות השונות:

א. יש סוברים, שאדם חייב לשתות יין יותר מכפי רגילותו, עד שירדם מחמת השתיה, והרי בשנתו אינו מבחין בין “ארור המן” ל”ברוך מרדכי” (ראה: רמב”ם מגילה שם; רמ”א או”ח שם, בשם מהרי”ל ומהר”י ברונא. וראה ט”ז שם ס”ק ב).

ב. אחרים כתבו, שעל אדם להשתכר עד כדי שבעת שיאמר לאחר קריאת המגילה את הפיוט “שושנת יעקב” [מובא במסכת סופרים פי”ד ה”ג], עלול הוא לטעות בלשונו, ובמקום “ארור המן”, לאמר “ברוך המן” (ראה: ר”ן מגילה ג ב בדפי הרי”ף; מאירי מגילה ז ב; בית יוסף וב”ח או”ח סי’ תרצה, בדעת התוס’ מגילה ז ב. וראה בית יוסף וב”ח שם, שדי בכך שטועה בין אסתר לזרש, ואין צריך שיטעה בין המן למרדכי, אולם ראה צידה לדרך מאמר ד כלל ז, שחולק). באופן דומה יש מבארים, שבזמן חז”ל היו נוהגים לשיר פיוט מיוחד, שבסיום כל אחד מבתיו היו אומרים “ארור המן” או “ברוך מרדכי”. ועל אדם להשתכר, עד שיהיה עלול לטעות ולאמר “ארור המן” במקום “ברוך מרדכי” (דרכי משה או”ח שם; אליה רבה שם ס”ק ב).

ג. ויש שכתבו, שהואיל וסכום הגימטריא של התיבות “ארור המן” שווה לסכום הגימטריא של התיבות “ברוך מרדכי” [=502], חייב אדם לשתות בפורים עד כדי שלא יוכל לחשב גימטריא זו (אגודה מגילה סי’ ז; מהרי”ל הל’ פורים; מג”א שם ס”ק ג).

ד. לדעת אחרים, בנוסף לחיוב ההודאה ביום הפורים על ההצלה מגזירת המן, יש להוסיף ולהודות על גדולת מרדכי, שמינהו אחשוורוש כמשנה למלך. לדעתם, חייב אדם להשתכר ביום הפורים, עד שלא יבחין בין שני חלקי הנס – מפלת המן, וגדולת מרדכי (ט”ז או”ח שם ס”ק א).

אולם, יש ראשונים שסוברים שדין זה לא נפסק להלכה, ואין חיוב להשתכר בפורים, משום שעל ידי שתייה כה מרובה, עד כדי שלא יבחין בין “ארור המן” ל”ברוך מרדכי”, עלול אדם לבוא לידי חטא. ומכל מקום, כתבו שיש לשתות יין מעט יותר מכפי שאדם רגיל לשתות בשאר ימות השנה – שיעור שתיה המביא לשמחה (ראה: ר”ן ובעל המאור מגילה ג ב בדפי הרי”ף, בשם רבי אפרים; מאירי מגילה ז ב; ארחות חיים הל’ פורים אות לח; כל בו סי’ מה; ב”ח או”ח סי’ תרצה, וכתב שיש לשתות בשיעור שאינו מאפשר לאדם לעמוד לפני מלך. וראה ראשונים הנ”ל, שמהגמ’ שם נראה שאין הלכה כרבא שהובא לעיל).

טעם המצוה

הטעם לכך שתיקנו להרבות בשתיית יין בפורים, הוא זכר לניסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש, שהיו כולם על ידי יין. שכן, תחילתו של נס פורים היה בהריגת ושתי המלכה במשתה היין שעשה אחשוורוש, דבר שהביא למלכותה של אסתר [ראה אסתר א י-יא]. גם דינו של המן נגזר למיתה במהלכו של המשתה שעשתה לו אסתר עם המלך אחשורוש [ראה שם ז א-י], דבר שהביא לביטול הגזירה (אליה רבה שם ס”ק א; חיי אדם כלל קנה דין ל).

וכ"כ הח"א שם: כיון שכל הנס היה על ידי יין, כי בתחלה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין, לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו, כדי לזכור הנס הגדול. ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים:

ועי' גם בט"ז: חייב אינש לבסומי כו'. רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה ולא נתיישב ולעד"נ לפרש בדרך זה דצריך האדם לתת שבח לו ית' על טובה כפולה שעשה עמנו הא' הוא פורענות שהביא הוא ית' על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפל' שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שני' והכוונ' מדאמר עד דלא ידע מכלל שקודם שכרות שלו ידע ונתן שבח ע"ז בזה נתכוונו שלא יפסיק מליתן שבח ע"ז בשמח' עד שיבו' לידי כך שלא יבחין עוד ואז פטור מזה כנלע"ד: