שאלה:
כבוד הרב:
אני סובלת מחרדות בעקבות חציצה לפני הטבילה.
רציתי לדעת כמה הציפורניים צריכות להיות חלקות כדי שלא יהיה חציצה?
בנוסף,
אשמח לדעת מה ההלכה לגבי דברים קטנים על הגוף. לדוגמא,
מדריכת הכלות שלי אמרה לי שאם יש חתיכת עור שכמעט מנותק מהגוף, זה חוצץ.
או סיבים של מגבת שנדבקים לגוף (ולפעמים לא יורדים כששוטפים במים אלא צריך ממש להסיר עם הידיים), וכל מיני לכלוכים קטנים שאני מוצאת אחרי שניקיתי את עצמי היטב (ואני לא יודעת מאיפה הם מגיעים), או נקודה שחורה קטנה שפתאום מצאתי על האצבע לפני הטבילה ולא הצלחתי להוריד (אבל בסוף הבלנית אמרה שזה קטן וזה בסדר).
אני מוצאת כל הזמן עוד ועוד דברים קטנים על הגוף. זה גורם לי להשקיע המון זמן על הדבר הזה, וגם כשאני מסיימת את ההכנות אני הולכת בלב כבד ובחרדה (ובעיון לפני הטבילה אני שוב מוצאת עוד כמה דברים קטנים שגורמים לי להתעכב וממש גורמים לי ללחץ)
אשמח לדעת מה ההלכה לגבי כל זה.
זה ממש גורם לי להרגשות שליליות לגבי המקווה וממש גורם לי להיות בלחץ .
אני יודעת שכתוב "וחי בהם" , ואני ממש לא רוצה שהמצווה הזאת תעשה במרמור ובלחץ.
אשמח אם תוכלו לעזור לי להרגע בעניין
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
אינני יודע מי היתה המדריכה שלך אבל זו ממש טעות! חציצה בטבילה זו כזו שאדם מקפיד עליה, דבר שבאופן רגיל בלי קשר למקווה זה לא מפריע לך, וזה על מיעוט הגוף – אינו חוצץ!!! חד משמעי. נכון הדבר שלכתחילה יש להוריד גם חציצה שלא מקפידים עליה, אבל זו הנהגה בעלמא ולא מעכב לשום שיטה, וכן ודאי לא מדובר על דברים כאלו קטנים, הדיון הוא לגבי דברים ניכרים שאדם מאיזו שהיא סיבה לא מקפיד עליהם. בדברים כאלו כפי שאת מציינת אין כל צורך להתאמץ ולהוריד, וחבל… מנקים סטנדרטי, גוזרים ציפורניים כמו כל אדם שגוזז ציפורניו, רק מסתכלים שאין משהו שאם נראה אותו נקפיד עליו ונראה להסירו גם בלי קשר למקווה, סתם מטעמי נוי. כל זה רחוק מאוד מהחיפושים הארוכים שאת עושה…
ערב טוב.
