שאלה:
בתקופת הקורונה מתפללים בחוץ בתוך אוהל כמו אוהל של אבלים ודופן של הפתח פתוחה כולה לבחוץ השאלה היא אם יש חלק שנמצאים בתוך האוהל וחלק בחוץ האם הם מצטרפים לכתחילה כיון שאין זה נחשב לרשות אחרת לגמרי שהאוהל נמצא להגן הגשמים והרוחות או שגם במקרה כזה צריך שיהיה מניין במקום אחד
תשובה:
לכאורה צריך שיהיו לפחות ששה אנשים מחוץ לסוכה.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף טז:
חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה, דהיינו שנפרצה קטנה במקום חיבורה לגדולה ונפל כל אותו כותל שהיה מפסיק ביניהם, ובגדולה נשארו משארית כותל זה שנפל פסים (פי' מעט כותל ישר ושוה) מכאן ומכאן, הגדולה כמופלגת מן הקטנה, ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה. לפיכך, אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה, מצטרפין שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי היא כאילו היא בתוך הגדולה, כיון שהרוב בגדולה, אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה, או חמשה בזו וחמשה בזו, אין מצטרפין.
גבי תיבה של בית הכנסת נפסק שאינה נחשבת לרשות אחרת מפני שהיא בטלה לגבי בהכ"נ שאינה עומדת לתשמיש בפני עצמה אלא לתשמיש בית הכנסת ואולי כך גם הסוכה הזו אינה באה אלא להגן מהרוחות ומהגשם ולא תחשב רשות אחרת לענין צירוף למנין
עוד גבי וילון נפסק שאינו חוצץ כמו שכתב במשנה ברורה שם (ס"ק מ"ט) והסוכה הזו דומה לוילון שהיא עשויה מבד כמו וילון חוץ מהמסגרת שעשויה מברזל
אלו היו ההתלבטויות שלי בתשובה… אבל זה לא דומה לפי דעתי: התיבה משמשת את הבית הכנסת, כאן החצר החיצונית אינה בית כנסת, והסוכה אינה משמשת אותה באופן אובייקטיבי, אלא רק משרתת אותה בשימוש מסויים ארעי.
הוילון הרעיון הוא שזה מיועד לצניעות ואין לו חשיבות לחצוץ, כאן זה מיועד כדי להגן מחמה ומטר זה ממש דפנות מבחינה הלכתית, הנושא אינו החומר – הבד, אלא היעוד.
השאר תגובה