שאלה:
אני משכיר יח"ד והשוכר נתן לי 6 צקים מראש לחצי שנה ובקש לפדותם במזומן כל חודש. כעת נתגלע ויכוח בינינו שנשאר לי צק והוא טוען שפרע פעם ולא החזרתי לו צק.
יש לציין שהוא לא זוכר מעמד מסויים בו פרע לי אלא אומר זאת על סמך שמעביר לי כסף שמקבל מחמותו עבור השכירות. ובתחילה טען לי שהוא צריך לצאת חודש קודם כי התחיל את השכירות חודש קודם (כי ידע שהיא נתנה לו 6 פעמים כסף ואם כטענתו שכל פעם העביר לי הסתיימה השכירות). ורק אחרי שהוכחתי לו שנכנס לגור בתאריך המאוחר יותר טען לי שאם כך העביר לי את הכסף ולא לקח צק תמורתו
תשובה:
שלום וברכה,
אם השוכר והמשכיר לא טוענים ברי, יכול המשכיר להוציא את התשלום באמצעות הצ'ק.
אם השוכר ברי שפרע והמשכיר ברי שלא פרע יכול המשכיר לפדות את הצ'ק או לחייב את השוכר שישלם לו תמורת הצ'ק, כיון שאין אדם נאמן לומר פרעתי על צ'ק. [טענת ברי של המשכיר לא צריך שיזכור ברור שלא פרע, אלא אם המשכיר אדם מסודר ומיד שמקבל תשלום רושם בפנקס או מחזיר את הצ'ק יכול לטעון ברי על פי המסמכים שנמצאים אצלו].
אם השוכר טוען ברי שפרע, והמשכיר מסתפק, פטור השוכר.
בהצלחה.
מקורות:
אם שניהם שמא – גובה המשכיר כיון שיש לו צ'ק והצ'ק ראיה שלא פרע.
שניהם ברי – לא נאמן השוכר לומר שפרע כאשר לא לקח את הצ'ק, כדין שטר ממרנ"י ראה שו"ע סימן נ. משכיר שטוען ברי מחמת המסתמכים המדוייקים שברשותו נחשב לטענת ברי – שו"ע סימן צא סעיף ד ובש"ך שם.
אם המשכיר שמא והשוכר ברי דינו שווה למלווה שבא בשטר והלווה טוען ברי שפרע והמשכיר שמא, דינו שווה למלווה שהוציא שטר חוב והלווה טוען ברי שפרע והמלווה שמא – שפטור הלווה – שו"ע סימן נט.
רואים על התשובה שהג"ר נפתלי נוסבוים ענה אותה.
אלא שאפשר לטעון על כך:
1. השוכר אינו מיקרי ברי בטענה כזו.
2. במקרה דנן הוא טוען שפרע קודם זמנו (לפני התאריך הרשום ע"ג הצק ולפני תחילת חודש השכירות) וחזקה אאפת"ז.
3. ההסכם בין שוכר למשכיר הוא שהמשכיר יכול בכל מקרה לפדות את הצק בתאריך אא"כ השוכר יפדה קודם במזומן וכ"ז שהמשכיר מחזיק בצק הוא יכול לפדותו אף אם מודה שהשוכר פרע אותו.
שלום,
התשובה לא נכתבה על ידי הגאון הרב נוסבוים.
לפי שלושת הנתונים שהעלת ודאי שמותר למשכיר לפדות את הצ'ק.
אהה… פשוט הרב נוסבוים ענה לי אותה התשובה.
תורה אחת יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ.
השאר תגובה