שאלה:
שלום כבוד הרב לפני מספר חודשים עברנו לדירה חדשה ואז אחרי כמה ימים מהמעבר ירד גשם והיה נזילות רבות ממש טיפטוף בתוך הבית תוך כדי שישנו מעלינו ,בסלון וכמה מקומות אמרנו על כך לבעל הדירה והוא אמר שאי אפשר לסדר את זה עד סוף החורף… (בחוזה כתוב על כל יום שיש נזילה ירד חצי שכירות של אותו יום)
לא ידענו עד כמה זה גרוע ועם הזמן הנזילות החמירו והפכו לעובש נוראי בכל הבית שגרם ממש לעוגמת נפש נהרס לנו רהיטים כמו שידוע שעץ סופג עובש שאי אפשר לנקות משחקי בד נעלים בגדים מלאי עובש.. אני מרגישה שממש רימו אותנו ומסתבר שהבעל הבית יודע את גודל הבעיות (והיו עוד בעיות בדירה בגלל צנרת במיטבח שגרם גם נזק לכלים וגם לריחות ודברים לא נעימים) ורק אחרי כמה זמן שהתחלנו להכיר את השכונה כולם אמרו לנו שיש בעיות בדירה והוא ידע מזה! והודה בזה הבעל דירה עשה מקח טעות נוראית וגרם ממש לצער וקושי וממשיך להציג את הדירה כצבועה אבל מתחת יש מלא בעיות שצצות בחורף… יש נזק האם הוא מחוייב לפצא על אותם דברים לקנות חדש ואם כן כמה? עברו מאז כמה חודשים כבר עברנו למקום אחר כמה בתים ליד אבל אני נשארתי עם דברים הרוסים מה עלי לעשות?
לא פניתי אליו שוב כי כשאמרתי לו שעד שיעשה שיפוץ הוא הסכים שנשלם חצי שכירות יצא שזה היה ככה רק חודש מתוך4
תשובה:
שלום וברכה,
עיקר השאלה נסובה על משכיר שידע שיש בעיות קשות של נזילות, והכניס שוכרים מבלי להודיע להם על הנזילות, והנזילות גרמו נזקים קשים לריהוט של השוכר האם חייב המשכיר לשלם על נזק הריהוט.
תשובה: אם המשכיר אכן ידע מהנזילות, או שידע שקיים חשש סביר שיגיעו נזילות בימות הגשמים, והעלים את המידע מהשוכר, חייב המשכיר לשלם על הנזקים שנעשו לריהוט של השוכר.
בהצלחה.
מקורות:
הנדון שלפנינו עוסק במשכיר שידע שיש נזילות ובכל זאת השכיר את הדירה, וגרם שהשוכרים יכניסו את הריהוט למקום שעלול להינזק. וכזאת מצאנו בשו"ע חו"מ סימן ר סעיף ז גבי פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר, והמוכר אומר שהמותר יחמיץ, צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שווה בשעה שקנאו. מקור דברי הרמ"א הם משו"ת הרא"ש (כלל קב סימן א) ולמד כן הרא"ש מדברי הגמרא ב"מ מד, א על הא דתנן הטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אינו משלם אלא רביעית, אמר רבה לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה, מ"ט מגירי דידיה אהנו בה. ומבואר שאם נטל מעט מהחבית ומחמת שנכנס אויר ליין החמיץ שאר היין שבחבית, חייב לשלם. וכתב שם הרא"ש שהקונה שגרם לפתיחת החבית אינו משלם כל דמי החבית, [שהרי עדיין החבית לא החמיצה], אלא חייב כפי מה שירד ערך שווי החבית שצריך למוכרה מיד ולא להשהותה שמא תחמיץ. כן ביאר הסמ"ע [ס"ק כד] כוונת דבריו.
ובנתיבות ס"ק יג ביאר שהפותח חבית וגורם לה שתקלקל נחשב לגרמי שהרי גורם הוא להיזק ולא הזיק בידיים, אלא כיון שברי היזקא חייב למרות שלא הזיק בידיים. והקשה מדוע על מה שהחמיץ אח"כ פטור והרי אמרו בגמרא שהמזיק שור חייב לשלם על הפחת שהופחת בין הנזק לעמד בב"ד, משום שאומר הניזק 'קרנא דתורא קבירא ביה'. תירץ הנתיבות שבשור חי אין הדרך למוכרו אלא להשהותו חי עד שיתרפא, משא"כ בחבית היה למוכר למוכרו מיד אחר שפתחה, ואם השהה אין הפותח חייב. מבואר שאם הנזק הוא ברי היזקא ולא היה באפשרות בעליו למכור חייב גם על הנזק שנעשה בהמשך.
מבואר שאם הכניס את חברו למצב שיתקלקלו לו החפצים, חייב לשלם עבורם כדין מזיק בגרמי. ולכן אם גרם לשוכר שיכניס את הרהוט לבית שמצוי בו הדלף, הרי דינו כמזיק בגרמי שחייב.
עוד יש להוכיח מדברי שו"ע סימן קפז ס"ד וז"ל: נתן מעות לשלוחו לקנות לו חיטים וכן עשה, ושם את החיטים בבית אחד ונרקבו מחמת גשמים שירדו עליהם, חייב לשלם. מקור הדין הוא מתשובת מהרי"ק שורש קנג שהשיב על מקרה זה שהשליח הניח בבית והרקיבו החיטים מחמת גשמים שירדו עליהם, וטוען השליח שלא ידע שידלוף הבית, והשיב המהרי"ק שהדלף בבית הוא דבר מצוי, ועל כן דינו כפשיעה, ושליח בחינם נידון כש"ח וחייב על הפשיעה, עכ"ד. מבואר שהמניח חפצים במקום שיתקלקלו נחשב לפשיעה, עוד מבואר שהמניח במקום שמתקלקל אינו נחשב למזיק בידיים. גם בהגהות הגר"א על דברי המחבר הנ"ל ביאר שטעם החיוב הוא משום פשיעה, שקלקול חיטים בבית מחמת הדלף הוא מצוי.
בש"ך ס"ק ג ציין לאגודת אזוב שסובר שהמהרי"ק בסוף תשובתו כתב שאין לסמוך על דבריו, וכיון שלא הכריע אין לסמוך על זה. ובנתיבות (חידושים ס"ק ו) פסק כדברי האגודת אזוב שהביא הש"ך. אמנם בערוך השולחן ס"ד פסק שחייב מדין פשיעה ולא כיש מי שמפקפק ואומר שהמהרי"ק לא הכריע. נמצא שלמחבר והגר"א והערוך השולחן חייב מדין פושע, ולדעת האגודת אזוב וש"ך ונתיבות כיון שלא ידע שידלוף הבית אינו פשיעה, ואם הוא ש"ח פטור. ונראה שכל מחלוקתם הוא כשהניח בבית סתם ולא ידע השליח שידלוף מים בבית ויתקלקלו החיטים, על כן סובר האגודת אזוב שאינו פושע, אבל אם הניח במקום שודאי אינו משתמר כו"ע מודים שנחשב לפשיעה.
מבואר שאם גרם להכניס את חפציו של חברו לבית שמצוי בו הדלף אם שומר חנם דינו כפשיעה וחייב. ושם דיברו בשומר, אולם במקרה שאינו שומר, מסתבר שיהיה חייב מדין גרמי – אם הוא ברי הזיקא.
