לקוח ששכח לקחת עודף

הכסף הנוסף שנתן הלקוח שייך ללקוח. אם הלקוח נתן 100 ש"ח, והיה צריך לקבל עודף 20, הרי שהעשרים שנתן מתוך המאה עדיין שייכים ללקוח, ולכן הקופאי נעשה שומר אבדה, ולא זכה בתוספת לא הקופאי ולא בעל החנות.

כסף זה ממון שאינו מסוים ולכן לא צריך לזכות במעות כדי שיהיה שייך לו אלא אם נתן מאה שייכים לו העשרים מתוך הכסף של בעל החנות ולא צריך לעשות קניין בעשרים. ראה שו"ע חו"מ סימן רצב סעיף י גבי כסף פיקדון שהתערבו בכסף של בעל הבית ואבדו חלק מהמעות, שההפסד בשווה, ואינו כטבעיות שיכול לומר שלך אבד – עי"ש.

שלום לך,
כאשר נתן מאה ש"ח כדי לקבל 20 בחזרה אין פירושו שהמוכר קונה מאה ומקנה עשרים, אלא זכה בשמונים בלבד, ועשרים לא הקנה. ולכן מוכר שקיבל מאה ואבדו המעות טרם שהחזיר את העודף לא נעשה שומר על העשרים, ואינו חייב על המעות. ולדעת הרמ"א נעשה שומר חנם על העשרים, והש"ך חולק וסובר שאפילו שומר חנם לא נעשה – ראה רמ"א סימן קעו סעיף ח. ובש"ך ס"ק טז שסובר שאם תופס את חלקו ומעורב בחפץ גם חלק חברו אינו שומר על חפץ חברו.

במקור שציינתי מדובר על חפץ של שותפים שאחד תופס את חלקו ומצורף בחפץ את חלק חברו, ושם הש"ך משווה לשור תם שהניזק תופס את השור לגבות את חובו ויש עוד חלק בשור שעודף על החצי נזק ששייך למזיק, שהדין שאינו נעשה שותף על החלק של השותף, כיון שבכוונתו לתפוס את חלקו בלבד ולא לשמור על חלק חברו, ולכן חולק על הרמ"א שכתב שנעשה שומר חנם על חלק חברו.
ולפ"ז במוכר שקיבל מאה ש"ח וצריך להחזיר 20, הרי הוא זוכה רק בשמונים מתוך המאה ולא בכל המאה. ומה שמחזיר כסף אחר תמורת הכסף שקיבל זה הוכחנו מסימן רצב שמעות זה לא ממון מסוים, ומה לי מעות אלו או אחרים, ולכן המוכר מעולם לא קיבל מאה אלא שמונים, והעשרים מאז ומתמיד שייכים לקונה. והבן.