שאלה:
שלום לרבנים
ידועה המחלוקת בפוסקים איזה חלק מק"ש הוא חיוב מהתורה.
1. האם ממה שכותב הב"י בסי' מט (סעיף ט לענ"ד) לעניין ק"ש דרבי יהודה (מברכות יג:) שזה רק פס' ראשון, ניתן להסיק שלדעת מרן הב"י רק הפסוק הראשון דאורייתא?
2. חשבתי על סברא, אשמח לדעת מה דעת הרב:
יש במשנה יג. דברכות היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כיוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. לענ"ד אולי ניתן להסיק מכך שרק פרשיה ראשונה חיובה מהתורה, ואמרו יצא הכוונה מדאורייתא:
למשל, אדם קורא דברים פרק ו' ומתחיל לקרוא "וזאת המצוה והחוקים והמשפטים…שמע ישראל וגו' על מזוזות ביתך ובשעריך…והיה כי יביאך…" וממשיך עד פרק יא' פסוק יג "והיה אם שמוע תשמעו וגו' ", וממשיך.
-יוצא- אדם קורא בתורה את הפרשיה הראשונה, מפסיק בדיבור בינה לבין הפרשיה השניה, ואז מפסיק בדיבור בין השניה לשלישית, מכאן יוצא שפרשיות ב' ו ג' כלל לא עלו לו לשם חובה, ורק הפרשיה הראשונה עלתה לו לשם חובה, ועל זה כתוב במשנה שיצא.
תודה רבה ומצטער על האריכות…
תשובה:
שלום וברכה
אין ראיה מבית יוסף אלא שכך סבר רב יהודה אבל לא שכך הלכה…
הפסק בין פרשיות של שמע ואפילו באמצע פרשה אינו בהכרח מחייב לחזור ולקרות, אסור להפסיק אבל זה לא מחייב שצריך לחזור ולא יצא ידי חובה, ראה כל הפרטים בזה בביאור הלכה בתחילת סי' סה [נדון רחב בשהה כדי לגמור את כולה, ואם היה באונס או ברצון, ואיזה סוג אונס מחייב לחזור ועוד ועוד]. כך שהמחלוקת בעינה עומדת…
אוקי תודה
תודה לרב.
שאלה נוספת במחילה:
הפסוקים שבין הפרשיה הראשונה לשניה בוודאי אורכים יותר בזמן הקריאה מאשר הזמן שלוקח לאדם הנ"ל לגמור ק"ש – הוא מפסיק בדיבור יותר מאשר לגמור את כולה, ואליבא דדעת התוס' והרא"ש שהביא הביאור הלכה הנ"ל (ריש סה) צריך לחזור אם שהה ביותר מלגמור את כולה לא רק בתפילה אלא גם בהלל מגילה וכו' וגם בק"ש.
ניתן להסיק מכך שדעת התוס' והרא"ש שרק הפרשיה הראשונה דאורייתא או שאני הולך רחוק ובונה בנין על אוויר?
כיון שזה הפסק רק אם זה נעשה באונס וכאן לא היה אונס הרי שאין ראיה, כבר חישבנתי זאת בקצרה וברמז בתשובה.
השאר תגובה