איזה עבד עברי נרצע ומותר בשפחה כנענית

שאלה:

האם נכון שאדון שמוסר שפחה כנענית לעבדו העברי, זה רק במצב שהעבד נמכר ע"י בית דין ולא במוכר עצמו? (לא מצאתי מקור אבל ראיתי למאמר זה באחד הספרים בימינו שלא הביא מקור)

אם נאמר שהמשפט הנ"ל כן נכון, יש לי קושיה שאיני מבין:
הרי הפסוק אומר "אם בגפו יבוא בגפו יצא" (שמות כ"א ג'). רש"י אומר: שלא היה נשוי באשה.
ואז הפסוק אומר (שם ד') "אם אדניו יתן לו אישה וילדה לו בנים וכו'"
משמע שהאדון מוסר לעבדו העברי (שנמכר ע"י בית דין וגם היה נשוי לישראלית לפני היותו עבדו) שפחה כנענית להוליד ממנה בנים.
ואז אומר הפסוק (שם ה'-ו') "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי וכו'.. ורצע אדניו את אזנו"
אומר רש"י: "ורצע אדניו את אזנו: ……… אזן זאת ששמעה בהר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע. ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וכו'"
והנה רש"י מביא אפשרות שגם אדם שמכר עצמו יכול להיות נרצע
אם כן כיצד ייתכן שרש"י אומר זאת? הרי ראינו שנרצע יכול להיות רק מי שאדניו מסר לו שפחה כנענית.
והרי ראינו שמי שמקבל שפחה כנענית הוא רק אדם שמכרוהו בין דין. ולא אדם שמכר עצמו.
ומצד שני מבינים ע"פ רש"י שיתכן מצב שאדם שמכר עצמו, כן יהיה לו אישה כנענית.
אשמח למענה

תשובה:

שלום וברכה,

יש מחלוקת בגמרא בקידושין דף יד ע"ב האם מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית או רק מכרוהו בית רבו מוסר לו שפחה כנענית. לדעת חכמים רק במכרוהו בית דיו רבו מוסר לו שפחה כנענית ורק הוא נרצע ורק לו יש דין הענקה. ודעת רבי אלעזר שבין מכורוהו בית בין מוכר עצמו נמכר לשש בלבד, ונרצע ורבו מוסר לו שפחה כנענית ויש לו הענקה.

ורש"י בפרשה מבאר לפי שתי השיטות בגמרא, שלר"א שגם מוכר עצמו נרצע ומותר לו לישא שפחה כנענית, אז יפרש את הפסוק שנרצע באוזנו משום ששמע שאסור להימכר לעבד. ולדעת חכמים שרק מוכר עצמו נרצע ומותר בשפחה כנענית יפרש שנרצע באוזנו משום ששמע בהר סיני שאסור לגנוב.

בהצלחה.