ברכו במנחה לחיילים שאינם מתפללים שחרית…

אין ספק שאתה צודק, אבל במציאות בת זמנינו ניתן לסדר זמן תפילה לכל חייל כמעט תמיד! גם כשיוצאים לפעילות מבצעית אם היא מתחילה לפנות בוקר היא לא צריכה להגמר בצהריים, ולא נמצאים כל הזמן בשטח לחימה, אלא ביו"ש, וכשיוצאים מתפללים אפילו בשטח, אבל בצורה טובה ורצינית. הנושא שרציתי לחדד ואני נתקל בו כל הזמן במהלך עבודתי, הוא שלצערי חייל שאינו נמצא במסגרת של הסדר וכדומה הרבה פעמים פשוט מתבייש… אני מתבייש לכתוב זאת אבל זה אמיתי לגמרי! וכיון שמדובר בשירות ממושך, הוא לאט לאט מוותר עוד ועוד, והרבה פעמים הוא פשוט נושר! וזה אסון שאין לו מחילה. לכן, חובה על כל חייל שמתגייס לצבא, ראשית כן ללכת במסגרת דתית תומכת ולא לבד, שנית, אם אינו במסגרת כזו או גם במסגרת כזו אבל הרבה פעם יש השפעה פיקודית מבחוץ וכו', לשמור על עצמו מאוד מאוד, וכשם שבשעת שמד החמירו יותר להקפיד על כל מנהג, כך כשהכל בא לך בטוב, אבל יש כירסום רוחני מחמת החברה והפיקוד והכל, אזי אדרבה, יש לאזור עוד יותר עוז ותעצומות ולהיות עם קשה עורף שלא מוותר שום דבר. ומי שיהיה אור לאנשים סביבותיו, יניח תפילין בגאון ויציע להם להניח גם, יעמוד על נושא הכשרות והשבת והכל בחיוך של גאווה, שכרו כפול מן השמים, לפי שאין לך קידוש ה' גדול מזה!