שאלה:
רציתי לשאול את הרב
א. עדים שראו מעשה ביאה והאישה נאסרת על בעלה. האם נאמנת לומר אנוסה הייתי?
ב. מהו הגדר ההלכתי של אנוסה הייתי שהאנס כופה אותה פיזית ואינה יכולה לברוח באותו העת. או שמאיים עליה שאם לא תהיה איתו יפגע בה. ומה הדין באישה שגבר זר ביקש ממנה להיות איתו והיא נכנסה ללחץ ולא יכלה לסרב משום שהיא קטנה ויחסי המרות שלו גרמו לה לאי התנגדות. אבל הוא לא כפה כפיה ממשית אלא רק דרש האם ההלכה מחייבת ממנה רק שלא תרצה להיות איתו, או שמחייבת אותה להתנגד עד כמה שהיא יכולה ובפרט פה שיתכן שההתנגדות שלה הייתה גורמת לו לפחד או לרדת ממנה.
ג. פעמים רבות ראיתי שכתוב שאישה נאסרת על בעלה על ידי שנכנס מעטרה ולמטה, ואם כן יש לי כמה שאלות:
א. אם אישה מסתפקת אם נכנס מעטרה ולמטה האם זה ספק דאורייתא לחומרה ותצא מבעלה?
ב. האם גבר ואישה שאיברו נגע במקום כניסתה ולא נכנס אינה נאסרת על בעלה?
תשובה:
שלום רב,
1. ברא"ש בכתובות ט,א הביא נידון כזה באופן שהבעל אומר פתח פתוח מצאתי, האם האישה נאמנת לומר שנאנסה. כלומר, אמנם אין עדים, אולם ביחס לבעל שאומר פ"פ הרי זה כמו עדים לגביו, וההיתר היחיד שיכול לפעול אצלו זה רק אם היא נאנסה, אחרת היא אסורה לו מספק שמא תחתיו זינתה כפי שמבואר שם בסוגיה. וכתב הרא"ש בשם רבינו יונה שהאישה נאמנת לומר שנאנסה למרות שיש רוב ברצון. וראש שם מה שביאר הרא"ש בהמשך דבריו שאיזה נאמנת בברי להתיר עצמה לבעלה. וראה עוד בנודע ביהודה (קמא אבה"ע סי' סט) שהנאמנות היא משום שעד אחד נאמן נגד רוב אפילו ברובא דליתא קמן (על קביעה זו יש הרבה שחולקים). וראה עוד בתשובותיו תניינא אבה"ע סי' יד וסי' טו מה שפסק שם בנושא בתשובה לבעל האור חדש. א"כ נראה שלדעת רוב הפוסקים גם במקרה שיש עדים (ואינם יודעים דבר על האונס כמובן) שהאישה נאמנת לומר נאנסתי.
2. על הרישא של השאלה ניתן לומר שגם אם הוא מאיים עליה (וכמובן יש לו אפשרות לעשות זאת) שזה נחשב אונס. אבל הנאמר בסיפא של השאלה, זה מורכב יותר, צריכים להבין יותר את הסיטואציה, ולא ניתן להשיב על כך בתשובה אינטרנטית.
3. אם יש לאישה ספק אם היא נאסרה או לא. אם יש עדים, ודאי שהיא נאסרת למרות שהיא אומרת שהיא מסופקת, משום שאנו מניחים שאכן כך היה הרי די בעדות שרואים כדרך המנאפים כדי לאסור על בעלה ואפילו עונש בי"ד יש בדרך המנאפים. אולם במקרה שאין עדים, החת"ס כתב בתשובה (אבה"ע סי' צה) שגם כך היא נאסרת משום שאש בנעורת ולא תשרף? כלומר חזקה שהיה גם המשך ברמה שאוסרת אותה, למרות שהיא אומרת בבירור שלא נאסרה. אולם החזו"א (בכרך החדש – חידושים ושו"ת סי' ריז) תמה עליו, וכתב שהיא נאמנת לומר שלא נאסרה, משום הפה שאסר הפה שהתיר. אולם במקרה שאינה יודעת אם היא נאסרה או לא. הוא מחלק בסגנון זה. שאם לא היה משהו חריג, ודאי שיש חזקה שהיא נאסרה משום אש בנעורת וכו'. אולם אם היא לחמה נגדו שיפסיק והשאלה היא אם הוא הספיק להפסיק לפני שנאסרה או לא. אז היא נאמנת שכך אירע, וממילא ניתן להתיר אותה לבעלה משום חזקת היתר שיש לה.
4. אם זה רק נגיעה, כתב בשו"ת נודע ביהודה (אבה"ע קמא סי' כג) שאינה נאסרת.
לא יאומן באיזה מהירות הרב ענה פה (תוך רבע שעה) חילך לאורייתא.
אני עומד נפעם.
לא תשתכח תורה מישראל
מה ששאלתי לגבי האונס זה
ידוע שהרב וואזנר דן בנשים הנאנסות בדעת (כגון שהסבירו לה שזה מצוה ותיקון ושהיא מחויבת) האם מקרי אונס או ברצון שסוף סוף לא היה כפיה על המעשה.
אני מדבר על מקרה שאדם ביקש מאישה להיות איתו והיא מהטראומה שאדם גדול המוערך עליה דורש ממנה קפאה על מקומה (למרות שהוא לא איים ולא היה לו פונטציאל ויכולת להזיקה)
יש הרבה פעמים שאדם חושש ממישהו מהקפדתו עד שהוא נמנע לעשות דבר שיעורר חמתו למרות שהוא יודע שאינו יכול לפגוע בו פיזית.
וסוף כל סוף היה בה פחד ואונס למרות שבמציאות לא היה עושה לה כלום…
וזה אולי כאישה שאדם כופה עליה להיות איתו והיא חוששת שמא הוא האלים שיכול לפגוע בה זה גורם לה לפחד פנימי
אגדיר את השאלה: היא עשתה את המעשה באי רצון אבל מתוך פחד לא מוסבר ולא מתוך פחד מסתבר
האמת היא שאני לא יודע מה היה בדיוק ההיתר של הרב וואזנר באותו מעשה מפורסם. ברור שהנושא היה אונס או רצון, ומדוע שיהיה אונס או רצון. מן הסתם התשובה של הבנין ציון סי' קנד עמדה לנגד עניו, והוא מחמיר בסופו של דבר, אבל זכור לי שיש פוסק אחר שחלק על הבנין ציון באותו מעשה והתיר. מעבר לזה יתכן שהיו נימוקים נוספים אני לא יודע.
לגבי שאלתך, שוב קשה להשיב כך, אני מבין את מה שאתה אומר, אבל לענ"ד צריכים להכיר את הסיטואציה היטב. אם אתה מתכוון לאותו מקרה שהתפרסם בשנה שעברה. אני מכיר היטב את הפרטים ומדוע התירו, צדדי ההיתר היו מעט שונים אבל על כך אני לא רוצה להרחיב.
השאר תגובה