מי שהתברר לו בדיעבד שעבר על נדר חייב? כגון שקיבל על עצמו לא לאכול דברים חריפים ובטעות אכל האם נקרא קרוב למזיד, או שוגג? וכן מי שנדר נדר בלשון שבועה שמעתי שהפרי חדש מצדד שלא צריך אפילו התרה מדרבנן?תודה
תשובה:
שלום רב
- שאלה זו אין לה תשובה אחידה, הכל לפי נסיבות המעשה, אם היה מזיד דינו כמזיד ואם שוגג או אנוס דינו בהתאם, כמו בכל איסורי התורה.
- הלכה למעשה נוקטים שנדר בלשון שבועה חל וצריך התרה, ראה במקורות.
מקורות:
על מחלוקתם של הראשונים אם נדר בלשון שבועה יש בו ממש, ראה תוס’ רשב”א ור”ן נדרים ב ע”ב שסברו שנדר הנעשה באופן זה אינו נחשב לכלום, וכן דעת הרא”ש שם סי’ ב והרמב”ם בתשובותיו פאר הדור סי’ נט, וכן נקטו חלק מהפוסקים המאוחרים יותר, ראה שו”ת מהר”ם אלשיך סי’ ק ג ושו”ת דברי ריבות סי’ קס. לעומתם סברו רבים שנדר זה יש בו תוקף, ראה בית יוסף יו”ד סי’ רו בשם שו”ת הרשב”א, וכן דעת התשב”ץ ח”א סי’ צג ושו”ת מהרי”ט ח”א סי’ קלה ועוד רבים, ויש שסברו שאף הר”ן והתוס’ סוברים כך [שלא כמשמעות דבריהם המובאים לעיל, ראה שו”ת מהר”ם אלשיך שם], וכן פסק להלכה השולחן ערוך שם סי’ רו סעי’ ה, וראה שו”ת חתם סופר יו”ד סי’ רכ.
יתר על כן כתבו הרא”ש והרמב”ם שם, שהיות ובזמנינו מצוי הדבר שהמון העם נשבעים בנקל בלא ליתן דעתם לחומר העוון הכרוך בכך, יש לאסור עליהם ולהחשיב זאת כנדר גמור לכל השיטות!
