האם. יש איסור הלכתי לנבל את הפה? לא מדרשים אלא הלכה?
תשובה:
שלום רב,
אכן יש איסור גמור בניבולי פה. ראה בשער הציון סי' תקס ס"ק כה שהאיסור הוא משום שהוא מגרה את יצרו. ויש איסור גמור לגרות את היצר. ראה כיצד הגדיר את האיסור במסילת ישרים פרק י"א: ואם לחשך אדם לומר, שמה שאמרו על נבול – פה, אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים, שמדי דברו בא לידי תאוה, אבל מי שאמרו דרך שחוק בעלמא, לאו מילתא הוא ואין לחוש עליו – אף אתה אמור לו, עד כאן דברי יצר – הרע. כי מקרא מלא שהביאוהו ז"ל לראיתם (ישעיה ט): על – כן על – בחוריו לא – ישמח ה' וגו' כי כלו חנף ומרע וכל – פה דובר נבלה, הנה לא הזכיר הכתוב הזה לא עבודה – זרה ולא גלוי עריות ולא שפיכת דמים, אלא חנופה ולשון – הרע וניבול – פה, כולם מחטאת הפה בדיבור ועליהם יצאה הגזירה: על – בחוריו לא – ישמח ה' ואת – יתומיו ואת – אלמנותיו לא ירחם, אלא האמת הוא כדברי רבותינו זכרונם לברכה, שנבול – פה הוא ערותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל – שאר עניני הזנות, חוץ מגופו של מעשה, שאף – על – פי שאין בהם כרת או מיתת בית – דין, אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם – כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשיי עצמו".
בנוסף, ראה מה שכתב הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים, על הפסוק קדושים תהיו: "והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין….וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה: לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות…וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה".
