שלום,
לפני מספר שנים הבטחתי בלב שאם יקרה … עליי לעשות …
החלטתי את זה בלב מתוך מודעות לכך שאולי לא אוכל לקיים זאת , וכך לא ייחשב להפרת נדר.
רציתי לשאול, האם מותר לא לעשות את מה שהתכוונתי?
קראתי תשובות רבנים שאומרות שהבטחה בלב לא נחשבת,
אבל הרי התכוונתי באמת לעשות זאת, ואלוקים שומע גם תפילות שבלב – ואכן נתן לי את מה שרציתי.
תשובה:
שלום רב
מבחינת דיני נדרים, נדר בלב אינו נחשב, וגם אם נדרי מצוה חלים בלב, כיון שלא קיבלת בהחלטה מחייבת זה בסדר. אבל ברור באופן כללי שאם הבטחת משהו לבורא עולם, שאם יסייע לך תעשי דבר מסויים, זה בהחלט חסר טעם להשתמט מההבטחה….
אני מניח שמדובר בהחלטה טובה, אז למה לא לעשות לבורא עולם נחת רוח…
לאחרונה נוצר מצב שבו ממש קשה לי לעשות את מה שהתכוונתי.
האם אפשר לא לבצע אותה?
לפחות תקבלי על עצמך בבלי נדר כמובן, קבלה אחרת של התחזקות, לא יתכן להבטיח דברים לבורא עולם ואחר כך להתעלם מהענין…
גם אם מה שהתכוונתי לעשות לא היה מצווה או מעשה של התחזקות?
תודה על כל התשובות..
הבנתי שהבטחת משהו שישמח את הקדוש ברוך הוא?
לא משהו שהוא מצווה, או מעשה של התחזקות בפני עצמו..
זה פשוט היה התודה שלי על משהו.
האם יש דרך כלשהיא שאוכל לא לעשות את מה שהתכוונתי אליו (מבלי שזה יהיה חטא, או איזשהו חוסר כבוד לבורא עולם חס וחלילה) ?
תודה על התשובה.
תעשי משהו טוב אחר.
שלום, בהמשך לשאלות הנ"ל, רציתי בבקשה לשאול בכדי להיות בטוח: הבטחתי לעצמי בלב כי אקח על עצמי לעשות דבר מה. האם מותר לי לא לעשות זאת? (ההבטחה נאמרה בלב, ואני חושש שאעשה חטא אם אעשה זאת)
נדר בלב אינו כלום, למעט נדרי צדקה.
השאר תגובה