זמן מנחה – עת רצון

בס"ד.
שלום,
עפ"י הזוה"ק פרשת ויחי ופרשת חיי שרה מנחה היא זמן התעוררות דינים וצריך להזהר מאד בתפילה זאת כדי למתקם ואילו במסכת ברכות דף ו' מובא שאליהו הנביא נענה בתפילת המנחה לכן יש להזהר בה במיוחד ולכאורה משתמע מדברי הגמרא שזוהי שעת רצון כביכול ולא זמן דינים וכו… ועוד שהזוה"ק בפרשת פנחס כותב שאין להתפלל על הפרנסה בתפילת המנחה מפני שזהו זמן דינים. איך מיישבים זאת?
תודה מראש.

תשובה:

שלום רב

באופן עקרוני היום מתחלק לארבעה חלקים, שכן היום כולו הוא מידת החסד והלילה הוא מידת הדין, אלא שחציו הראשון של היום נקרא חסד שבחסד וחציו השני נקרא דין שבחסד, אבל הכל עדיין חסד. בלילה הוא הפוך, חציו הראשון של הלילה הוא דין שבדין וחציו השני חסד שבדין. אינני בקי בקבלה, אבל אני מבין, שכשם שמחצות הלילה זהו זמן של עת רצון, ולכן אומרים אז תיקון חצות ובימי אלול סליחות, למרות שהלילה הוא דין, כיון שאז מתחילים החסדים להתנוצץ – חסד שבדין, כך גם ביום, אף שהוא זמן של חסד, כיון שזמן מנחה הוא דין שבחסד, והדינים מתחילים להתעורר, אז מוטלת עלינו החובה למתקם. אבל עדיין זמן זה הוא כולו חסד. מה שאליהו נענה דוקא בזמן מנחה ולא בתחילת היום אינני יודע טעמו, מצאתי בס' אסרי לגפן כרך יא ששאל את שאלתך זו בדיוק וענה בכמה אופנים על פי קבלה, קטונתי מלהבין את דבריו… אבל יתכן שהנושא של עת רצון אינו קשור רק למהות הזמן, אלא שבזמן מנחה שאנחנו כבר אחרי עבודת ה' של כל יום יש התעוררות של חסד ועת רצון.