בס"ד
שלום וברכה לרבני אתר דין שליט"א,
בש"ע ח"מ סי' ר"צ -סעי' ט"ו כתוב וז"ל אבל אין פוסקים עליהם צדקה -עכ"ל. ועל זה כתב הקצות בס"ק ג' ועליו כתב הנתיבות המשפט בס"ק ח' וז"ל נתיבות המשפט ביאורים סימן רצ
פוסקין עליהן צדקה. עיין קצוה"ח [סק"ג] דהוכיח שיש שעבוד נכסים בצדקה. ולפענ"ד נראה דליכא שעבוד נכסים רק במקום שדין ב"ד לכופו על הצדקה, כגון (לפרוע) [לפרנס] קרובו או ליתן לקופה ולתמחוי של העיר שבאו החיובים עליו שלא מכח דיבור פיו, אבל צדקה שבא עליו מכח דיבור פיו הוי כנדר וליכא שעבוד נכסי – עכ"ל.
וכשמעיין בקצות הנ"ל הוא כתב וז"ל קצות החושן סימן רצ
אמנם לענ"ד נראה דאפילו נימא בנודר לעניים לית ביה משום שעבוד נכסים וכדברי הרמ"א בתשובה סי' מ"ח וכמו שנראה מדברי הפוסקים, מכל מקום נראה דהיינו דוקא בנודר דאינו עושה קנין ואינו אלא משום נדר להכי אין בו אלא משום בל יחל וכמו בנשבע דאין על היורשין לקיים שבועתו, אבל בצדקה נראה לענ"ד כדברי כסף משנה כיון דכתיבה בתורה מצות צדקה הרי הוא כמו מצות הענקה דיש בו משום שעבוד נכסי וממונו משועבד ליתן לעניים, והא דאין יורדין לנכסיו כשהלך למדינת הים היינו כמ"ש שם בכסף משנה משום דעושה צדקה בכל עת במקום שהוא. ובזה נראה לענ"ד ליישב קושית תוס' בהא דאמרינן פ"ק דב"ב (ח, ב) אכפיה ר' אמי לצדקה, דהא אמרו (חולין קי, ב) כל מצות עשה שמתן שכרה בצדו אין ב"ד כופין עליה וע"ש, וכבר נתקשו בו כל הראשונים. ולפי מ"ש דבצדקה אית ביה שעבוד נכסי ליתן ממונו לצדקה וא"כ ממון עניים גביה הוא כאילו חייב להם חוב ממש, א"כ זה שאנו כופין אותו היינו להחזיר לעניי עולם מה שחייב להם ובזה ודאי אפילו מתן שכרה בצדו נמי מוטל על הב"ד להחזיר מה שחייב כיון דנכסוהי נשתעבדו, ודוקא מצות עשה שאין בו משום שעבוד נכסי הוא דאמרי כיון דמתן שכרה בצדו אין ב"ד כופין וזה נכון היטב, ועיין מ"ש בסימן כ"ו סק"א – עכ"ל.
שאלה: על מש"כ הקצות רציתי לשמוע מכם מה שלא הבנתי כ"כ, שנראה שהקצות סמך עצמו על דברי הכסף משנה והלא כלל בפסיקה הלכה שהביא הרב יצחק יוסף בספר עין יצחק (מיוסד על מש"כ אביו בו"ת) שכאשר יש הבדל בין דברי הכ"מ ומש"כ בשו"ע, עקר כהשו"ע? וגם עוד כלל שם כתוב שכאשר הרמ"א שותק על מש"כ המחבר משמע שמסכים עמו, ולכן מניין לו לפסוק להפך? רציתי להבין על קצות יותר.
תודה וברכה והצלחה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
לא הבנתי את הקושיא הכסף משנה אינו חולק על האמור בשו"ע. בשו"ע נפסק כדעת הרמב"ם שאם אדם נשתטה פוסקין עליו צדקה ודין זה מסביר הכסף משנה שהוא מטעם שעבוד נכסים.
אגב, גם דברי הקצות וגם דברי הנתיבות הם על האמור בסוף הסעיף שפוסקין צדקה על נשתטה ולא על תחילת הסעיף שאין פוסקין צדקה על יתומים.
