האם חייב לתת מעשר כספים גם בימינו
ואיך צריך להתנהג בעיני צדקה לאור המצב שאנשים הפכו את הצדקה למקצוע ומטיילים בביתי כנסיות ובבתים ומבקשים צדקה למשפחה נזקקת ואין לדעת אם הם דוברים אמת או לא
ומה במקרה שאכן הם דוברים אמת האם חייב לתת להם אפילו אם כבר נתת לפני כן יותר חלק ניכר ממשכורתך
תשובה:
שלום רב
דין מעשר כספים נוהג גם בימינו ואין לזה קשר עם זמן הבית. כאשר אתה לא יודע אם האדם שעומד לפניך דובר אמת או לא אין חיוב לתת לו, אולם כדאי להדר לתת סכום מועט, אפילו כמה פרוטות. גם כאשר אדם דובר אמת כבר אמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש נכסיו. אף שיש שהחמירו בזה בחלק מהאופנים כפי שתוכל לראות במקורות.
מקורות:
א. הרמב"ם כתב בפירושו למשניות (ריש פאה): "ואמרו כאן שגמילות חסדים אין לה שיעור, ר"ל, בהשתתפות האדם בגופו. אבל השתתפותו בממונו יש לו גבול, והוא חמישית ממונו, ואינו חייב לתת יותר מחמישית ממונו אלא אם עשה כן במדת חסידות, ואמרו נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה וכו', והרי הוא חייב להשלים להם כל מחסורם כל זמן שמחסורם או צורך פדיונם הוא פחות מחומש ממונו או חמישיתו, אבל אם הם צריכים יותר מחומש ממונו נותן החומש בלבד ומסתלק, ואין עליו חטא בהמנעו מהשלים כל מה שהם צריכים כיון שהוא יותר מהחומש".
ומבואר מדבריו, דאף שמעיקר הדין אינו חייב להוציא מנכסיו לצדקה אלא חומש ממונו ולא יותר, מכל מקום מידת חסידות היא להוסיף ככל שיוכל. וביפה מראה על הירושלמי (ריש מסכת פאה) הקשה, היאך יתיישבו דברי הרמב"ם עם מאמרם ז"ל (כתובות נ ע"א): "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", דמשמע שאיסור יש בדבר [ועי' פי' משנה הלכות על הבה"ג (כתובות אות קמו), שמחמת קושיא זו מפרש דדין "אל יבזבז יותר מחומש" אמור לענין שאר מצוות ולא לענין מצות צדקה, ועיי"ש ראיותיו].
ומחמת קושיא זו מבאר היפה מראה שם, דדין "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", אינו אמור אלא באופן שאין עניים מצויים לפניו, ורוצה להפריש מנכסיו לצדקה על מנת שינתנו לעניים כשיזדמנו לו, דבזה אמרו שאינו רשאי להוסיף על חומש שמא יפול הוא עצמו לטורח על הציבור. אבל אם בא עני לפניו ונזקק למעות, ודאי מחוייב הוא לעשות ככל שיוכל לתת לו את הנצרך למחייתו, וכרהיטת הכתובים "לא תאמץ את ידך" ו"לא תקפוץ את ידך". וכ"כ בס' ראשון לציון (יו"ד סי' רמז).
מיהו, בס' בית דינו של שלמה (יו"ד סי' א) האריך לתמוה על תירוצו של היפה מראה, שהרי דברי הרמב"ם בהל' מתנות עניים שם, דאסור לבזבז לצדקה יותר מחומש, אמורים להדיא באופן שיש עני לפניו השואל ממנו מעות. וכמש"כ שם: "בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר". וכן הקשה בברכי יוסף (יו"ד סי' רמט).
ב. בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ג ד"ה ואמנם) כתב לחדש, שכל השיעורים שנאמרו בצדקה אינם אמורים אלא באופן שהעני אינו תלוי בו לפרנסתו, ואם לא יתן לו מעות יוכל ליזון ולהתפרנס ממקום אחר. אבל אם אין במקומם גבאי צדקה הדואגים לפרנסת העניים, חייב כל אדם לעשות כל שביכולתו לפרנסת העניים, ואין לו להשמט מכך אף שכבר נתן כשיעור המחוייב וראוי לו לפי מעמדו.
נמצא להלכה, שכאשר פרנסת העניים אינה תלויה בו לבד ודאי שי לסמוך כמנהג העולם שאין לבזבז יותר מחומש ומנהג העולם שדי במעשר לבד.
