בס"ד.
שלום כבוד הרבץ
מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.
שאלתי בנוגע לתפילה במניין.
מתי וע"י מי הונהגה תפילה במניין, ומה היו הסיבות לכך…
האם אבותינו אברהם, יצחר יעקב ןכן יוסף ואחיו או שמא גם עם ישראל במצרים או בתקופת יהושוע בא"י, האם גם הם התפללו במניין?
ובנוסף ברצוני לשאול, אני חוזר בתשובה 5 שנים בערך, משתדל לשמוא על כל המצוות וצביוני כיהודי הלכתי מסורץ
עם כיפה על הראש ובית טהור עם חינוך דתי לילדי.
אך עם כל הצער שבדבר, אין אני יכול לתאר זאת בצורה אחרת, לרוב אני פשוט נגעל מהתנהגות של מתפללים בבתי כנסיותץ
קשה לי מאוד להתבטא כך אך ברצוני לקבל תשובה אמיתית, לכן אני שקוף בדברי.
אני מתכוון על התנהגות שלא עומדת בקנה אחד עם כבוד ויראה לבית ה', ולקב"ה עצמו.
כגון: צחקוקים ודיבור מול ספר תורה פתוח, הקנטות וריכולים בבית הכנסת ומחוצה לו, פוליטיקות, קינוחי אף רעשניים ללא כל התחשבות, נפיחות שמבחילות, וכן לבוש לא הולםץ תמיד ובכל בית כנסת שנכנסתי אליו גם ללא שחיפשתי נתקלתי בגורם כזה או אחר שפגע והפריע לי בריכוז בתפילה. הרגשתי לא פעם בושה שאני עומד מול הקב"ה ולידי מתנהגים כך. אני מבין שהעולם מלא באנשים ובריות שונים ומשונים וכאלה החוזרים בתשובה בתחילת דרכם או כאלה שלא זכו לחינוך הראוי כדי להבין ולהתחשב באחרים, וכן מודע לענין שעלינו לקבל כל יהודי ואף גוי, באשר הוא.
אך איך זה מתיישב עם העובדה שאני לא מצליח להתרכז ולהתפלל. מרגיש כאילו באתי ו"החתמתי כרטיס" כמו כולם.
האם תפילה ביחיד עם כוונה אמיתית ושקט וריכוז , שווים את כל זה? (אולי אף יותר)
האם הקב"ה לא כועס עלינו שאנחנו אף לא מעירים ומסבירים לאנשים שמתנהגים בצורה לא הולמת בבית מקדשוץ
האם תפילה במנין מתקבלת, כשאני יודע שיושב לידי אדם שרק לפני דקה דיבר עם חברו בקדיש, ומחוץ לבית הכנסת, ירק בתוך הרחבה לכיוון קיר המקום וניגב עם היד ללא נטילה?
נא תשובתך, המפורטתץ
תודה רבה,
תשובה:
שלום רב
אינני יודע כרגע לענות מתי נוסד והתמסד הנושא שלתפילה במנין, אני מניח שברגע שנוסח התפילה וזמניו התמסדו בראשית תקופת התנאים על ידי אנשי כנסת הגדולה יחד עם זאת התייסדה התפילה בציבור,שטעמה ושורשיה מפורשים כבר בפסוקים כמובא בהרחבה בתחילת מסכת ברכות "אלו-הים ניצב בעדת א-ל", וכו' וכו' פסוקים המבטאים שהשראת השכינה היא דוקא בציבור, עד שאמרו חכמים "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת" ופירשו ראשונים – "עם הציבור".
בנוגע להרגשתך שאני מבין אותה היטב, כדאי לחפש בית כנסת של אנשים יראי ה' ותלמידי חכמים שם התופעות הללו פחותות, ויחד עם זאת, כדאי הוא לעבוד קצת על התחושות, הפנימיות, לעיתים אנחנו נוטים קצת לשפוט אנשים בחומרה רבה מידי… הקב"ה הוא אב רחום המקבל את שגיונותינו חולשותינו וכשלונותינו, ויש לנו ללמוד מדרכיו, להכיל את השני על חולשותיו, כמובן תוך ידיעה ברורה מה היא הדרך העולה בית א-ל ותוך חתירה ושאיפה לשלימות.
המעלה שלתפילה בציבור שהיא מתקבלת משום שכולנו באים יחד כאיש אחד בלב אחד ומעשינו לא מעכבים כל כך את קבלת התפילות, בשונה מתפילת יחיד הנבחנת בכל אדם לגופו, מכאן נלמד שההתייחסות לציבור היא תמיד בדרך הזו, גם מצידינו.
בהצלחה רבה וחג שמח
