אשה בזמן חזקת טהרתה שמותרת לבעלה בלי פקפוק, מה קורה אם כלפי שמיא גליא שהאשה הזאת ראתה קצת דם (בהרגשה או כגון שהטילה מ"ר ולא ידעה שמרגישה) בלי שתדע מזה לעולם, האם הבעילות נחשבים כביאת נדה (עכ"פ באונס, וגם לענין הולד שיהי' פגום), או מכיון שלמעשה מותרת אין כאן שום איסור כלל.
תשובה:
שלום רב
מסתבר שזו נחשבת נדה באונס, וכעין מה שמבואר ברמ"א בסוף סימן קפה, לגבי הבא על אשתו ואמרה לו נטמאתי, וא"צ בזה לכפרה כמבואר שם.
לפי"ז קשה לי הרי חכמים תיקנו בדיקה ביום הוסת לברר טהרתה דחששו שמא ראתה ביום זה דם (בהרגשה), ואעפ"כ אם לא בדקה ביום הוסת אפילו קבוע ואפילו עד כמה ימים לאחרי' מותרת לדעה א' בלא בדיקה כלל ולדעה ב' בבדיקה עכשוית, ועכצ"ל דמכיון שחז"ל לא חששו לזה בדיעבד הרי אפילו אם הי' מציאות של ראיית דם ביום הוסת (שסוכ"ס אנו רואין שחששו לזה לכתחילה) אין כאן שום איסור וטהורה לגמרי, וכן בהרבה דברים במראות וכד' כשפוסקין להקל ע"כ שהיא טהורה מוחלט שאם ע"פ תורה היא מותרת הפירוש לכאורה שאין מתחשבין בחשש הרחוק כלל ואפילו שכלפי שמיא גליא שהחשש אכן הי'
זה שלא חוששים לחשש רחוק אינו אומר שאם אכן הדבר אירע אין בכך איסור.
האם תאמרו כך גם במראה מסופק שנאבד שהרבה פעמים מורין להקל, ושם הרי החשש יותר סביר (ועכ"פ אין זה חשש רחוק) שאם המורה הי' רואה המראה הי' מטמא אותו (ובדיקה בעד הבדוק כשיש דם הלא מחשבינן כספק דאורייתא דשמא הרגישה וסברה הרגשת עד) ומ"מ לפי כללי ההוראה מורין לפעמים להקל, ובודאי בכתמים וכד' דלפעמים תולין בדבר רחוק להקל, וכן בחציצות וכד' – האם בכל זה תאמרו דלמעשה אם החשש אכן הי' אע"פ שזה חשש קרוב הרי יש בזה איסור למרות שמורין להקל ?
מראה שאבד, אם הוא בעד בדיקה זה ספק דאורייתא ולחומרא, ואם הוא כתם, אין כאן סיבה לחשוש להרגשה וממילא זה רק ספק דרבנן ואינו נוגע לספק שנסתפקת בו.
אז באופן של גוף השאלה הנ"ל שהגדרתם את זה כנדה באונס – האם באופן זה הולד נחשב בן הנדה ?
מסתבר שכן, אבל אין לכך משמעות הלכתית.
השאר תגובה