מה דין קטניות שבושלו ללא בדיקה מחרקים?

מה כיום אינו מוגדר בגדר מיעוט מצוי, ככה שאם לא בוררים אצלי בבית אני יכול לאכול?(אורז,סוגי קטניות וכו)
תודה.

תשובה:

שלום רב

אחת השאלות המרכזיות בדיני תולעים היא אלו מאכלים דורשים בדיקה לפני האכילה, ואלו אין חובה לבודקם.

להלכה נקבעו שלוש רמות של נגיעות תולעים וחרקים. ישנם מאכלים שרק לעיתים נדירות מגיעים אליהם חרקים ('מיעוט שאינו מצוי'), כגון תפוחים ומלפפונים. מאכלים אלו אינם דורשים בדיקה לפני האכילה, מפני שהסיכוי שימצא בהם חרק קטן מאוד, ואין לחשוש לו.

לעומת זאת, ישנם ירקות שברובם מצויים חרקים ('מוחזק כנגוע'), כגון חסה, כרוב, שמיר ושאר הירקות-העליים (לפחות בימות הקיץ). בירקות אלו קיימת חובה לבדוק או לנקות ניקוי כזה, שאחריו לא יישארו חרקים על העלים באופן ודאי. אם טעה אדם ולא בדק או ניקה כדין ירקות אלו, ועירבם בתוך סלט או תבשיל, אסור לאכול את התבשיל או הסלט, מפני שככל הנראה יש בו חרקים.

מלבד דרגות אלו, ישנה דרגת ביניים, הנקראת 'מיעוט המצוי' – מיני מאכל שברובם אין נגיעות של חרקים, אולם יש נגיעות ב'מיעוט מצוי'. דוגמאות לכך הם משמשים ותמרים, וכן הרבה פירות וירקות, שאף שברובם אין חרקים, מכל מקום, מאחר שבמיעוטם מצויים חרקים, ישנה חובה לבודקם לפני האכילה. אם טעו ושכחו לבדוק מאכלים המוגדרים כמיעוט המצוי, ואין אפשרות לבדוק יותר, המאכל מותר בדיעבד. לדוגמא, אם לשו קמח כדי לאפות עוגה, ולאחר מכן נודע שהקמח לא נופה, הואיל וברוב המקרים אין בקמח תולעים, אפשר בדיעבד לסמוך על הרוב, ולהניח שאף עוגה זו נאפתה מקמח שלא היו בו תולעים (שו"ע יו"ד, סימן פד, סעיף ט). נדמה שכך הוא גם לגבי אורז כאשר הוא נשמר במקום ראוי. קשה לקבוע דברים ברורים במיני הקטניות כיון שהמציאות משנה לפי תנאי המחייה של הקטניות ואופן האיחסון והעונות השונות. ככלל נראה שברוב מיני הקטניות ניתן להקל בדיעבד אחרי שהתבשלו.

אם נשאר עוד קמח בשקים, יש לבודקו על ידי ניפוי בנפה. והיה אם ימצאו בו תולעים, משמע ששקית זו נגועה, ואין לאכול את העוגה (ראה פר"ח, סימן פד, ס"ק לג, ונו"ב יו"ד סימן כז).

איך נקבע מהו 'מיעוט המצוי'?

הריב"ש (סי' קצא) כותב שמיעוט המצוי הוא קרוב למחצה. שיטה זו מקלה מאד, שכן כל שאין בו שכיחות של קרוב לחצי, נחשב למיעוט שאינו מצוי, ואין בו חובת בדיקה כלל.

אולם, דעת הפוסקים נוטה אחר דברי ה'משכנות-יעקב' (סימן יז), הסבור כי מיעוט המצוי מוגדר כחלק עשירית. כלומר, אם מתוך עשר מנות ימצא לכל הפחות באחת מהן חרק או תולעת, ישנו חיוב לבדוק את כל המין ההוא לפני אכילתו.

מתוך דבריו מבואר עוד, כי חוששים למיעוט המצוי דווקא כאשר מדובר בתופעה טבעית קבועה: "בדבר שהאיסור ישנו בטבעו של עולם והווה, ואנו צריכין לברר האיסור מתוך ההיתר שלא יכשלו בו, כי כשלא נבדוק אחריו יבוא לידינו…". אולם, קשה להיצמד להגדרה של טבע העולם, כי מצאנו בדברי חז"ל מקרים של 'מיעוט המצוי' שאינם קשורים לתופעות טבעיות קבועות, כגון אשה שבעלה נפל למים שאין להם סוף, שאסור לה להינשא, מפני שמיעוט מצוי ניצולים מן הים (תוס' נדה מד, ב, ד"ה דקים; תוס' יבמות לו, ב, ד"ה הא).

בשו"ת שבט הלוי (יו"ד ח"ד סי' פא; ח"ה סי' קנו, אות ד), לאחר שהאריך להקשות על ה'משכנות יעקב', כתב שמיעוט מצוי הוא אף בפחות מ-10%, וחוששים לו בכל מקום שבו המיעוט הוא 'הכרח המציאות', דהיינו כשהמיעוט מלווה תמיד את הרוב. אך במקום שהמיעוט הוא מקרי, כגון שהוא נובע ממעשה אדם ואינו טבוע בטבע העולם, אין חוששים לו.

בס' מדריך לבדיקת תולעים (הערות, עמ' 10, אות ל) כתב הרב אליהו פאלק שליט"א  שמיעוט מצוי הוא כאשר אדם נתקל במציאות האיסור ואינו מתפלא מכך. לפי זה, גם רמת שכיחות נמוכה מאד של חרקים נחשבת מיעוט מצוי. למשל, אם נשאל את עצמנו האם שכיח למצוא חרקים במשמש, אפרסק או שזיף הנקנים בשוק (ברמת איכות סבירה), התשובה תהיה שלילית. אך בהחלט, לא נתפלא אם נמצא בהם חרקים, ולפי הגדרתו של הרב פאלק נחשב הדבר למיעוט מצוי המחייב בדיקה במיני פירות אלו. אולם, חידוש הוא לראות כל תופעה שאינה 'פלא' (דבר מפתיע מאד) כמיעוט המצוי².

לסיום, נדגיש שוב את חשיבות עניין בדיקת המזון כראוי, כדברי ה'פרי חדש' (סוף סימן פד), שסיים וכתב: "והחמירה תורה בזה בהרבה לאוין ומלקיות להיות שהוא איסור מצוי מאד בפירות בירקות ובקטניות ברוב מיני מאכלות, ואי אפשר ליזהר מלהיכשל בהם אם לא בזריזות גדול. ולפיכך הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאוין באיסור שרץ הארץ. ומעתה כל אדם יזדרז בעצמו מלהיכשל באיסור זה, וגם לדרוש ברבים חומר איסורו כי היכי דלפרשו מיניה. ואני את נפשי הצלתי, ישמע חכם ויוסיף לקח".