הנני עורך סדר להרבה אנשים, מכיוון שהנני רב הקהילה והמשתתפים שומעים אצלי שיעורים, הרי הם חייבים להיסב ברשות ממני, אך התנאים הם כאלו שקרוב לוודאי שההסיבה תהיה לא כדין או לפחות שלא בהידור, האם כדאי לא לתת רשות להסיבה או בכל אופן להרשות להיסב?
תשובה:
שלום רב,
השאלה היא מעניינת, וכך גם הדילמה אינה פשוטה.
אך ראשית צריך להגדיר האם מדובר ברבו מובהק או לא, הגדרת רבו מובהק עפ"י המבואר ביו"ד רמב סעי' ד' ברמ"א ובש"ך שם "שכל חכמתו ממנו". כלומר, אם כל הידע שלהם בתורה הם ממך, הרי שאתה הוא הרב המובהק שלהם. אולם אם הם שומעים שיעורים מאנשים נוספים, א"כ אינך הרב המובהק.
נפסק בשו"ע (תע"ב סעי' ה') תלמיד אצל רבו אין צריך הסיבה אפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן נתן לו רשות, ואז זה מועיל גם ברבו מובהק. אולם יתכן שיש חילוק בין רבו המובהק לבין רב שאינו מובהק. כי אם הרב מקפיד, ברבו המובהק יש איסור להיסב מצד מורא רבו, ואילו ברב שאינו מובהק למרות שהוא פטור מהסיבה, אבל אם הוא מסיב אין בכך איסור. כך ביאר בהרחבה בשו"ת אז נדברו (חי"א סי' לא).
ואם כך, לפחות ברבו מובהק אולי עדיף שלא תקפיד בכדי שלא יעברו על איסור דאורייתא. משא"כ אלו שלא יסבו כדבעי לכל היותר זה רק איסור דרבנן של הסיבה, למרות שהם צריכים לאכול שוב בהסיבה. (עי' חידושי הגרי"ז על הרמב"ם חמץ ומצה פ"ז ה"ז).
אולי כדאי לעשות תנאי בהקפדה, כלומר, להקפיד רק על מי שלא יסב כדבעי, וצ"ע.
