שאלה:
שמעתי הרבה דרשות על הלילה הקדוש. על המעלות הגדולות. על הסגולות המיוחדות. כמובן שזה גם לווה במקורות, ובסיפורים. אנשים שנושעו. יש המייחסים זאת למשפט ”וכאן הבן שואל את אביו” בעוד שאחרים דווקא מייחסים זאת ל”ונצעק”. איש איש כדרכו. כולם אהובים כולם קדושים וכולם פותחים את פיהם. הצד השווה שבהם שהלילה הזה כולנו לובשים קיטל ואנחנו ככה”ג בבגדי לבן. לפני ולפנים.
מה שלא הבנתי בכל הסיפור הזה, מה כל זה קשור אלי? מה אני אמור לקחת מזה? איך אני מיישם זאת הלכה למעשה?
וכי אני אמור לעצור את הסדר ולהגיד לכולם ”בואו נפסיק רגע את סיפור יציאת מצרים. יש לנו כאן רגע יקר מאוד שאסור לפספס. רגע חד פעמי שיחזור רק שנה הבאה. הבה נצעק כולנו שמשה יתקבל לישיבה טובה/שנחמי תמצא חתן הגון ת”ח יר”ש ובעל מידות”?
ומה בקשר לנושא של תחינות ביו”ט?
מעבר לכך, האם זה ”תמיד יעבוד”? ”מובטח לו”?
אדרבה, לי אישית זה רק גורם לתחושות… (תנחשו לבד)
למה לכולם זה עובד ורק לי לא?
טוב, נכון, לא לכולם זה עובד. יש הרבה יותר אנשים שלהם ז. אובד. ואני בתוכם.
דומני כי ההכנה הטובה ביותר לילה הזה, לכל מי שיצליח לעשות זאת בצורה טובה, ולאחר שהכל מתוקן לסעודה מספיק מוקדם, זה מנוחה. פשוט לחטוף תנומה לשעה וחצי. ומי שיוכל גם לאכול ארוחה משביעה לפי כל כללי הלכות ע”פ, הרי שזה יכול להוסיף עוד משהו להכנה רבתי.
ההכנה הזאת, לעניות דעתי, תהיה הכי מועילה לכל מי שיעשה זאת.
תשובה:
שלום וברכה ידידי, אכן לא מצאנו למי מרבותינו שעורך תפילות רבים באמצע ליל הסדר, גם נכון הדבר שלא מבקשים בקשות פרטיות ביום טוב, עם כל זאת אני מאמין בלב שלם שזכות המצוה אינה שבה ריקם, ובורא עולם בלילה זה שרבים מאוד מניסי עם ישראל לדורותיו התרחשו בו כמבואר בשירים שבנרצה למי שמעיין בהם ולא עייף מידי… בודאייחמול גם עלינו, ואם רק נתחזק באמונה שלמה ובשמחה גדולה, בעזרת ה' נראה יחד ישועות גדולות.
קראתי וכאבתי את הכאב המבצבץ ועולה מבין דבריך, ואני מתפלל לה' יתברך יחד איתך באהבה גדולה ובאהבת עולם, שנראה יחד ישועות כל אחד במה שהוא זקוק לו, בלילה קדוש זה ובכלל.
חיים שמחים ומאושרים.
[מקווה ליישם את עצתך הנכונה בענין המנוחה לפני ליל הסדר. כמו כן, לא משנה כיצד אדם מרומם את בני ביתו, אבל לרומם אותם זו ודאי החובה שלנו, אחד ידבר על ישועות והשני שברמה גבוהה יותר, ידבר על בחירת ה' בנו ועל קירבתו, ועל התורה ועל ארץ ישראל, ועל הגאולה, אבל כל אחד יקיים חובתו כאב וכבעל בענין זה].
