בסד
שלום הרב.
אשתי צריכה לטבול עוד יומיים. אני מקופל מכאבי אשכים וסובל . הדרך להשתחרר מהכאב היא שפיכה. האם "להיעזר" באשתי בדרך כלשהי? האם לעבור על חטא ער ? האם לבקש מאשתי לטבול כדת ולבטל ז' נקיים?
תשובה:
שלום רב,
אין כל אפשרות שהאישה תטבול קודם זמנה. זה איסור גמור.
לגבי האפשרות הראשונה, מכל מקרה אם הכאב נסבל אין ספק שיש להמתין. בנוסף, ראה במקורות. אולם להחליט אם זה מותר במצב שלך קטונתי. ואולי תשאל רב אחר.
מקורות:
הוצאת זרע לבטלה הוא איסור חמור. ראה מה כתב על כך בשו"ע אבה"ע סי' כג סעי' א': "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה". [מקור דברי השו"ע הוא מדברי הזהר]. וראה שם בבית שמואל שהביא מספר חסידים לר"י החסיד "אם מתירא שאל יכשל בא"א או בנדה ח"ו טוב לו להוציא זרע לבטלה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקור בימי החורף לפ"ז מה שכתב בזוהר וכאן דעון מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דוקא".
יחד עם זה צריכים להבין, כי הגדרת האיסור הוא לבטלה. כלומר במקום הצורך כמו למטרת טיפולי פוריות התירו שהרי אין זה נחשב לבטלה. וראה מה שכתב על כך בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סג ענף ג' ד"ה אבל):
"אבל לפ"ז ניחא דכיון דפירוש לבטלה הוא לבטלה ממש שאין בה שום צורך ומטעם זה מותר לצורך מצות עונה ושמחת אשתו לכן סברי הר"י והרא"ש מצד הגמ' דנדרים מקרא דכי יקח איש אשה שהיא לקוחה לעשות בה כל חפצו שמזה אמר רבי התורה התירתך עיי"ש בר"ן שבענין אישות לאיש עם אשתו התירה תורה להחשיב גם זה שמתאוה לבעול שלא כדרכה כצורך ואינו לבטלה ומותר. וזה שמתירין רק באקראי הוא משום דבעצם לא היה צריך להתאות לזה שהנאתו מועטת מבכדרכה ורק באקראי שייך להתאות כעין התאוה למיטעם טעמא דאיסורא בע"ז דף כ"ו באוכל פרעוש ויתוש ופרש"י לפי שלא טעמו מעולם וכ"כ הכא מתאוה לשלא כדרכה מחמת זה באקראי. ואף אם כבר בעל פעם אחת שלא דרכה אפשר נשכח ממנו כיון שעבר זמן רב, דגם התם בפרעוש ויתוש משמע קצת בתוס' ד"ה התם שבאקראי אף שכבר אכל פעם אחת שייך לומר שבעי למיטעם טעמא דאיסורא, דהא תירצו דמלשון אוכל שקצים ורמשים משמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא דאיסורא ולא תירצו דהתם שקתני שקצים משמע ששני פעמים אכל אף שהיה זמן גדול ביניהם אלמא דרק באכל פעם השניה בקרוב סברי שהוא מין ולא כשכבר עבר זמן גדול מאכילה הראשונה דאז יש להחשיבו רק אוכל לתיאבון. אך אף אם התם נימא שלא שייך להחשיבו לתיאבון אם כבר אכל פעם אחת בחייו מ"מ הכא ודאי שייך באקראי לומר שעוד הפעם מתאוה אבל ברגיל ודאי אין לומר שהוא מתאוה לזה וא"כ הוי עיקר כוונתו להשחית זרעו שאסור כיון שאין בזה צורך".
וראה עוד איך הבין בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כד אות ג') את דברי התוס' הנ"ל. ומ"מ דבריו אינם מוסכים על הרבה פוסקים.
לכן, אולי היה מקום לומר כי במצבך אם אכן זה בלתי נסבל שזה לא יחשב 'לבטלה'. אך כאמור, קטונתי ואיני רוצה להכריע בזה.
יתרה מזו, יש כאן שאלה נוספת שאינה פשוטה כלל ועיקר. לדעת האגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סח, ע, עא, ח"ב סי' טז, יח, וח"ג סי' יד) בהוצאת זרע באופן זה (לא ע"י אשתו) יש איסור אחר לחלוטין והוא "לא תנאף" ביד וברגל כפי שהובא בגמ' במסכת נדה יג. ולדעתו איסור זה אינו קשור כלל לאיסור הוצאת זרע לבטלה. וממילא אפילו אם אין זה נחשב לבטלה בכל זאת יש איסור לא תנאף. אמנם בכמה וכמה פוסקים נראה שהם אינם סבורים כך, ראה בשו"ת מנחת שלמה ((ח"ג סי' קג אות טז) וכן בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל (אינו תחת ידי כעת) גם נראה מדבריו שהבין שאין איסור נוסף מלבד הוצאת זרע לבטלה.
שיהיה רפואה שלמה!
