שלום,
לגבי השאלה "הגדרת שינוי לטובה ולרעה בדיני ברכות",
זנגביל זה שורש ולא פרי.
לגבי ברכתו כתב שערי הברכה ש"לכאורה דינו כתבלין שברכתו שהכול" (עמ' תקנו),
אך בביאור על תבלינים הרחיב והביא מקורות לכך שברכתו בפה"א וסיים בצ"ע.
אשמח אם תעזרו לי בעיון זה, ומה ברכתו כאשר הוא יבש וטחון, מרוקח, מרוקח ומרוסק.
ברכה והצלחה.
תשובה:
שלום רב.
תשובתי הנזכרת היתה מבוססת על דברי המשנה ברורה בסי' רב ס"ק מד, שכתב שזנגוויל [אינגבער בלשונו] טחון המעורב עם סוכר ברכתו אדמה, משום שכך היא דרך אכילתו, וממילא, ריסוקו אינו נחשב שינוי לרעה אלא לטובה [או לפחות אין בכך כדי להפחית ממעמדו].
כאשר הוא נאכל כשהוא יבש ללא סוכר, מבואר בשולחן ערוך שם סעי' טז, שהואיל ואין רגילות כך לאוכלו ואין בכך הנאה, לא מברכים עליו כלל.
בנוגע למצב ביניים, כלומר מאכל שרגילים לאוכלו עם סוכר אך אפשר על ידי הדחק לאוכלו באופן שונה, כאשר הוא אינו נאכל כדרך אכילתו מברכים עליו שהכל. כמבואר בשולחן ערוך שם סעי' יב ובסי' רה, לענין בצל חי שברכתו שהכל.
זנגויל שנאכל טרי וחי מה ברכתו?
לכאורה זה לא דרך אכילתו וברכתו שהכל. זה שאדם אוכל כך כי הוא מאמין שזה מונע קורונה, לא הופך את זה לדרך אכילה.
נמכר בסמיכות לטו שבט זנגוויל כשהוא מיובש אבל נשארת מלחותו ואינו מסוכר ודי טעים גם בלי הסוכר ויש בזה סגולות טבעיות בלי ק ש ר לקורונה (חיסון טבעי למערכת הגוף מאז ומתמיד) האם ברכתו אדמה כי לא שונתה צורתו ולא סיכרו אותו או שעדיין אין בני אדם רגילים באכילתו?
אם הוא טעים וכך הוא נמכר לאכילה יש לברך אדמה. אבל אינני מכיר את המציאות. באופן כללי על זנגוויל ראה מה שכתבתי כאן.
https://din.org.il/2013/12/18/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%96%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C/
השאר תגובה