אדם שאמר נדר שלא בכוונה, שמעתי שזה לא נדר למשל תוך כדי שאדם לומד הלכות נדרים הוא לא אמור להגיד בלי נדר כי באמת הוא לא מתכוון, או שאדם קרא משהו ולא ידע שהוא קרא נדר או שבועה ואחר כך התברר לו שהוא קרא נדר שאין בזה כלום, אך השאלה מאיפה המקור לזה ?והאם זה מוסכם לכולם?
תשובה:
שלום רב.
חשוב לדעת, שנדר אינו תפילה או סיסמא מסוימת שאדם אומר והיא פועלת את פעולתה, אלא זוהי התחייבות שאדם מקבל על עצמו. וכשם שהתחייבויות ממון אין להם תוקף אלא אם כן נעשו בכוונה תחילה, כך גם נדר אין לו תוקף אלא אם כן נעשה מתוך כוונה להתחייב לקיימו.
יתר על כן, כל מהותה של התרת נדרים המבטלת את הנדר, ענינה הוא שבית הדין קובעים שמחמת נסיבות מסוימות נחשב הנדר כמי שנעשה בטעות, וממילא אינו נעשה בכוונה מספקת ולפיכך הוא בטל. כמו כן, נדר של קטן אין לו תוקף, הוא משום שאין לו לדעת להתחייב.
ומכל מקום, מה שמצוי כיום בעוה"ר שאנשים מזלזלים בחומר ענין נדרים ושבועות ובכל רגע נפלטת מפיהם שבועה או התחייבות של נדר, עוון חמור הוא עד למאוד, שכן באופן זה נחשב הדבר לנדר גמור כיון שכוונתם לאמת את דבריהם בלב השומעים. אבל אדם שתוך כדי לימודו מזכיר נוסח של נדר או שבועה אין בכך כלום.
