שלום,
מה מברכים על שניצל עם פירורי לחם, האם הפירורים שמטגנים אתם את השניצל מחייבים לברך עליו "מזונות"? האם יש כאן ספק ברכות עקב כך לחלק משיטות?
ברכה והצלחה.
תשובה:
שלום רב.
נאמרו הרבה דעות בין הפוסקים בדין הברכה על שניצל עם פירורי לחם, יש הסוברים כי בכל מקרה יש לברך 'שהכל', יש הסוברים שבכל מקרה יש לברך 'מזונות', ויש הסבורים שאם הציפוי של הפירורי לחם מועט, מברכים עליו 'שהכל נהיה בדברו', ואם הציפוי הוא עבה מברכים עליו 'בורא מיני מזונות'. ויש שכתבו להפריד מעט מהציפוי ולברך עליו 'מזונות' ועל מעט מהבשר 'שהכל'. לעיקר ההלכה נראה שאם הפירורי לחם ניתנו לטעם השניצל יש לברך עליו 'בורא מיני מזונות' וירא שמים יראה לפטור את ברכת השניצל במאכלים אחרים, או שיפריד מעט מהציפוי ויברך עליו מזונות ואח"כ יברך על מעט מהעוף שהכל.
מקורות:
ראה כאן שהארכנו בביאור דין 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' שאמרו חז"ל שמברכים עליו 'בורא מיני מזונות', ומן הדברים שם עולה כי מדברי הראשונים מוכח שכאשר פירורי הלחם ניתנים לטעם מברכים על השניצל בורא מיני מזונות וכך היתה דעתו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל כפי שהובא בתשובה שם, אמנם בוזאת הברכה עמ' 108 הביא בשם כמה פוסקים שכתבו לברך על שניצל 'שהכל' כאשר עטיפתו דקה, אך כאשר עטיפתו עבה יש להפריד את הציפוי מהשניצל ולברך את ב' הברכות וכך פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל כפי שהובא בקובץ בית הלל (קובץ כב עמוד יב ושם לא חילק בין ציפוי עבה לדק). ויש פוסקים הסבורים שבכל מקרה מברכים על השניצל 'שהכל' אף כאשר הציפוי עבה, כך דעתו של הגר"ש ואזנר בשבט הלוי חלק ד' סי' קס"א, וכך דעתו של הגאון ר' אשר וייס שליט"א (בתשובה שתתפרסם בשו"ת מנחת אשר חלק ב') וטעמו מפני שציפוי אינו מוגדר תערובת ומהות הציפוי תמיד היא רק לצפות את העיקר ולא יתכן שהציפוי של העיקר יחשב עיקר בגלל שהוא מחמשת מיני דגן. וכן כתב התשובות והנהגות ח"א סי' קפ"א ובאר משה חלק ה' סימן א' ס"ק לה-לז ועוד.
למה לחלק בין עבה ודק.כל שיש בו מחמשת המינים וזה לטעם מברכים מזונות.אודה לכם לתשובה
הרעיון העיקרי, הוא שגם בדבר שבא לטעם, כאשר הוא רק תבלין ולא מעיקר המאכל, כמו בשניצל שאדם בא לאכול בשר, ולא תערובת, והציפוי הוא רק ציפוי, אין את הכלל של כל שיש בו. כלל זה נאמר רק כאשר זה חלק מעיקר המאכל אלא שזה מיעוט. אמנם בציפוי עבה, יש שסברו שאינו תבלין אלא זה כבר מרכיב משמעותי בעצם המאכל.
עיין בכסף משנה על הרמב"ם (פ"ג ה"ה) שציין למקור של הרמב"ם שמן דגן הבא להטעים מברך במ"מ, מגמ' ביצה "מידי דעביד לטעמא לא בטיל" ושם הגמ' מיירי באשה ששאלה מחברת מים "מלח" או "תבלין" לעיסתה. ומבואר שאף אם המן דגן ניתן כתבלין שיש את הכלל של "כל שיש בו" בכל אופן זוהי דעת מרן, וכך פסק המשנ"ב סימן רח ס"ק ז-ח ע"פ הרשב"א.
מהמשנה ברורה אין ראיה לכלום, הוא רק כותב את הכלל היסודי והמוסכם, אינני מבין מה ראית בדבריו.
לגבי הכסף משנה, זה רעיון מעניין, אבל אני חושב שאינו ראיה כלל, שכן אם אתה לומד את דבריו כפשוטם, אז יש לך שאלה, מדוע רק מיני דגן דינם כך, ולא כל תבלין שבא לטעם… ובהכרח ההסבר פשוט, זה שדבר אינו בטל אינו אומר שהברכה נקבעת על פיו… זה פשוט, אלא שכוונת הכסף משנה היא כך, אילו היה הדגן בטל לפי כללי דין ביטול, אז ברור שהוא לא היה קובע את הברכה, ממילא אחר שבטל הוא לא כיון שהוא עביד לטעמא, ניתן כבר גם לומר שכאשר הוא חלק יסודי במאכל גם הברכה נקבעת על פיו למרות שהוא מועט.
יש דין בבית יוסף (סי' ר"ד) שאם בא לשמש את העיקר מברכים עליו את הברכה על העיקר, והיינו שאפי' שהוא מין דגן יש לברך עליו שהכל מפני שבא לשמש את העיקר.
(כן פסק והורה בתקופה האחרונה מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א)
נכון, ואסביר יותר, כיון שתשובה זו ישנה ואינה שלי, ובשנים האחרונות הסברתי את הענין כאן באתר פעמים רבות: מה שאמרו שכל שיש בו מחמשת המינים ברכתו מזונות, הוא רק כאשר הדגן בא כחלק מעיקר המאכל, אלא שהוא מועט בתערובת, אבל כאשר הוא בא כתבלין, אני בא לאכול עוף, וזה רק מתבל אותו, לעולם לא תקבע הברכה לפי התבלין אלא לפי העיקר.
1. מרן בסימן ריב א כתב בפירוש שלא מחייב שיש תערובת אלא אפילו אחד ליד השני, והביא את הדוגמא של דג מלוח ופת בצידו שמברך על הדג ופותר הפת, לכן לא ברור הטעם של האומרים שפירורי הלחם לא נחשבים תערובת.
2. המציאות היום שאנשים אוכלים שניצל בדווקא עם פירורי לחם. תוציא את הפירורים מהשניצל וזה כבר לא נקרא שניצל.
3. לפני שמצפים את השניצל בפירורי לחם, מקמחים אותו וטובלים בביצים ולמהדרין עושים זאת פעמיים. רק אחר כך מצפים את השניצל בפירורים. זה כל הרעיון בשניצל, בפרט שזה שניצל "וינאי", והפירורים הם מסורת ועיקר לא פחות מהבשר.
לא כל כך הבנתי את דבריך ואם אתה חותר שזה כן טפל או לא, אסביר שוב:
מה שדנו כאן אם זה נחשב תערובת זה לענין הכלל של כל שיש בו מחמשת המינים אפילו הוא מועט הוא נחשב עיקר. אתה מדבר משהו על סוגית עיקר וטפל האמורה לענין דבר אחד המשמש את השני, וזה לא הנושא כאן.
מה שאנשים אוכלים דוקא עם פירורי לחם עדיין לא מגדיר אותם לעיקר, עדיין במהות הם באים לתבל את הבשר ולא לשמש כמשהו עיקרי בפני עצמו, לא הבשר משמש אותם אלא להיפך.
השאר תגובה