בענין כיסוי ראש, כאשר אשה לובשת מטפחת מאחורי האוזניים בלי להעלותו מעט על האוזן מצוי שהשערות בצדעים (מקדימה,מעל האוזן) נראות, האם ראוי מן הדין להקפיד על כך (כדי להיות כקמחית שמעולם לא ראו קורות ביתה את שערות ראשה)? או מה נחשב גילוי שיער אצל אשה (לפי פוסקים אשכנזיים)?
תשובה:
שלום רב.
על פי ההלכה שער זה אינו חייב בכיסוי, אך על פי הזוהר אין להשאיר שום שיער מגולה וראוי לנהוג כהזוהר, ועל זה הביא המשנה ברורה את המעשה של קמחית שבזכות הצניעות היתרה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה זכתה ויצאו ממנה כהנים גדולים.
מקורות:
רמ"א סי' ע"ה ס"ב ומ"ב שם ס"ק י"ד.
בשולחן ערוך ורמב"ם נפסק שהיוצאת במטפחת יש לגרשה ואין לה כתובה, מפני שעוברת על "דת יהודית". אלא יש ללבוש "רדיד" (=שאל) החופה את הראש ורוב הגוף.
לאחר שנים רבות, כתוצאה משינויי אופנה וכו', הורידו הנשים את הרדיד מעליהן, והחלו ללבוש מטפחות, למחצה לשליש ולרביע. ואני עדיין לא מדבר על ה"בנדנות" הנפוצות ושאר כיסויי הראש שמלכתחילה לא נועדו לכסות את כל הראש. אלא אפילו מטפחות גדולות, שמחליקות מהראש במהירות וחושפות שיעור של "שתי אצבעות" ויותר, שזה אסור באיסור חמור לדעת רוב הפוסקים, וכתבו על זה מילים חריפות.
ויש כמה פוסקים שהתירו בדיעבד לגלות כשתי אצבעות, כהגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שכתב שראוי לכתחילה להחמיר, והתיר בדיעבד, כמש"כ בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' נ"ח:
"ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות. אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה".
(ולפי היתר זה, למה לא נתיר גם לאשה לגלות מהצוואר ומטה כטפח מרובע, וגם מהברך עצמה, כטפח מרובע, וללבוש חצאית מיני המגלה חלק מהברך?)
והגר"ע יוסף החמיר יותר ממנו, וכתב להתיר בדיעבד גילוי אצבע אחת, כמובא בילקוט יוסף שובע שמחות, וכתב שם את טעמו – שטפח הוא איסור דאורייתא, ופחות מטפח אסור מדרבנן, וממילא אם רוב טפח מכוסה, אין בזה איסור, ולכן יש להתיר אצבע אחת ומשהו (שיהיה מגולה פחות משיעור שתי אצבעות). ויותר מזה לא התיר!
ואפילו על דברי מהר"ם אלשקר, שהתיר שערות חוץ לצמתן, כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד – אבן העזר סימן ג): "ודמי למ"ש מהר"ם אלשקר (סי' לה) להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן. ע"ש. ואף שהצמח צדק מליבאוויטש בתשו' (חאה"ע סי' קלט), ובחי' הש"ס (פ"ג דברכות ד"ה ע"א) האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר… בודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו". והלשון "אין מזניחין אותן" בוודאי הוא לשון בדיעבד ולא לכתחילה.
ומה שיש המזכירים את "מהר"ם אלשקר" וטוענים שע"פ דבריו אפשר להתיר גילוי הראש עצמו, אין זה נכון כלל, כי כל דבריו היו לגבי שיער שחוץ לצמתה, דהיינו שיער הצדעים וכיו"ב שאינו מתכסה ע"י המטפחת בשום אופן, ולא התיר מעולם גילוי מקצת שערות משטח הראש עצמו, וכמבואר בשו"ת דת והלכה סימן א':
"ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער".
ואכן, המעיין בשו"ת מהר"ם אלשקר יראה ש"משא מלך" צודק בטענתו, וזה לשון שו"ת מהר"ם אלשקר סימן לה:
"וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל אורחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם. ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".
וההגדרה המדוייקת לחילוק בין שטח הראש (עיקרי השיער) לשיער שחוץ לצמתן, הובאה בשו"ת דת והלכה להגר"מ שטרנבוך, בשם החזון איש, וזה לשונו:
"ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח, אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו".
ומכל מקום, שערות בודדות היוצאות חוץ לצמתן מותרות מעיקר הדין ואסורות ממנהג ישראל, ולא זה העדיפות של פאה על מטפחת – כי המכשלה הרבה אצל לובשות המטפחת היא שהמטפחת גולשת ומתגלה הראש בשיעור של שתי אצבעות ואף יותר.
ואיסור גילוי שערות מבעד למטפחת נאסר מדינא לדעת פוסקים רבים, ולשיטתם אין מדובר רק בחומרא שהחמיר הזוהר. כי הוא דיבר בבית פנימה: "ומה בביתא האי", כנ"ל, ודוקא שם הוא מילי דחסידותא. אבל ברחובה של עיר, וגילוי אצבע אחת או שתיים מהשערות, שבזה מצוי המכשול בין לובשות המטפחת, אסור מדינא, וזה מוכח מהגמ' והשו"ע שהצריכו כמה כיסויים כדי שיהיה השיער מכוסה בשלימות, מפני שמטפחת לבדה מחליקה מהראש ונראה השיער.
וכן כתב הגאון בעל משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ע"ה), וזה לשונו: "ולענין עיקר איסור גילוי שיער דאשה, כתב מגן אברהם בשם התוס' דכתובות דדוקא בשוק אסור, אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש… אבל בזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א… ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה, עכ"פ איסורא איכא, וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו, דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל. וכל זה לענין חצרה וחדרה, אבל לילך בשוק וחצר של רבים לכו"ע אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה ככל הנשים, כן מבואר שם בסי' קט"ו". עכ"ל. ומפורש בדבריו שהזוהר ומג"א שהביאו בסי' ע"ה שם דיברו על חומרא שראוי להחמיר בבית, ויש שפסקו זאת לדינא, אבל בשוק פשיטא שאין לגלות מן הדין אפי' שערה אחת.
וראה בספר כבודה בת מלך עמ' ל"ט, שאסף כעמיר גורנה את כל הפוסקים שאסרו גילוי מקצת שערות:
"עינינו תחזנה חבל פוסקים רבים מתנבאים בסגנון אחד, דאסור לנשים לגלות שערן אף במקצת ואף שערותיהן שחוץ לצמתן אסור בגילוי. ומהם: "מגן אברהם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'). "משא מלך" (חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנסת הגדולה אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד): "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא". "ישועות יעקב" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'): "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".
שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא… לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב". ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צמח צדק אה"ע סי' קל"ט ובמילואים לשו"ת ח"א סי' מ"ה, וראה שדי חמד לקמן). שו"ת "תשובה מאהבה" (ח"א סי' מ"ח): "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".
ספר "לחמי תודה" (ד,ב. הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בזה מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו'. ועיין ב"שדי חמד" דכוונתו על הנדון דידן. שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ל"ו): "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו"… שו"ת "מהר"ץ חיות", כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". שו"ת "צמח צדק" וחידושיו על הש"ס באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.
ספר "משא חיים" (פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ). "תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם". קונטרס "קדושת ישראל" (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם): "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין, וצריך למסור נפשו". שו"ת "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'): "ואי משום דכתב הרשב"א… הרואה יראה דברי הרשב"א המובא בבית יוסף, עינו יראה ולבבו יבין דאינו אלא לענין ק"ש ובאשתו, דכיון דרגילי בשערה שחוץ לצמתן לא טריד… וכן משמע מדברי מור"ם ז"ל, וכן מפורש יוצא מסוגיית הש"ס בפרק מי שמתו". שדי חמד (אס"ד מערכת דת יהודית), הביא דעת כמה מהאוסרים בנדוננו וכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של המהרא"ל ולגלות שיער הצדעים, והמה "חכמים להרע", אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ וכו' ואסרו באיסור גמור כל גילוי שיער.
שו"ת "משיב דברים" (ח"ב סי' קכ"ז): "וגם שיער אחד לא יצא החוצה". "דרכי תשובה" (יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א): "אצלנו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחן, רק לספרן [כלומר לגלח לגמרי את שערות האשה]… כיון שזהו מן הנמנעות להיזהר בביתו שלא לגלותן". "ייטב פנים" (מאמר דרוש טוב אות כ"ג): "ובל יראה החוצה שום שערה". מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח (סי' תקל"א): "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה". וע"ע בתשובותיו (ח"ד סי' קל"ח), דפריעת ראש בנשים איסור תורה: "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן). שו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד): "ובענין שיער שרגיל לצאת מצדעתן… החת"ס…. והצ"צ… שניהם לדבר אחד נתכוונו דדוקא לק"ש ובאשתו כתב בחידושי הרשב"א, אבל לא אשת איש בשוק דאסורה בכל גווני. וזהו כתשובת מים רבים".
ספר ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" (אות י"ח): "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן". "שולחן העזר". "חזון איש": "שערות שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו). שו"ת "דברי ישראל" וועלץ (חלק או"ח סי' ל"ג): "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים". ושם סי' ל"ד: "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור". שו"ת "מספר הסופר" (ח"א סי' ו'). "שער התקנות" (להגאב"ד מסאטמר, אות א'). שו"ת "משנה הלכות" (ח"ה סי' רמ"ג). קונטרס "מבעד לצמתך" (להגר"י גשטטנר, פ"ו). ויש להעיר מפמ"ג (או"ח סי' תקנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ג, ומשנ"ב שם ס"ק ע"ט), דאף בשבוע שחל בו תשעה באב אפשר להתיר לאשה לגלח את ריבוי שיער הצדעים (וראה לעיל מדברי המהרש"ם). ועיין עוד "פתחי עולם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'). "כף החיים" (או"ח ע"ה ס"ק י"ח). קצוה"ש (סי' ט' בבבה"ש ס"ק י"א). "שולחן מלכים" לקצוש"ע (סי' ה' ס"ק קמ"ו). שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ג') האריך קצת בנדוננו, וסיים: "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".
וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער – הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל). שו"ת חת"ס: "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד". שו"ת מהר"ץ חיות: "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". קונטרס קדושת ישראל: "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן [שיער הצדעים], הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה". וכן העיד גם המהרא"ל (שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ל"ה) דהנשים בארצות הערלים (מדינות אשכנז) נוהגות לכסות ראשיהן לגמרי בלי שיור (שיער בצדעים). וכן היו נוהגות בזמן הש"ס, ויש לחשוש בזה משום "אל תיטוש תורת אמך", ועל אחת כמה וכמה דגם חיוב גמור מעיקר הדין איכא לכסות כל שיער".
השאר תגובה