פירות נכסי מילוג
כיום, חוק יחסי ממון מעניק לאשה מחצית הנכסים של הבעל, לרבות קופות גמל, פנסיה וכו', שעל פי ההלכה אינן שייכות לאשה.
מאידך גיסא, החוק קובע שבעת התרת הנישואין, כל צד מקבל מחצית הזכויות שנצברו במהלך הנישואין, למעט ירושה, מתנה או נזק גוף במהלך הנישואין, ולמעט זכויות שהיו לצדדים לפני הנישואין.
לאחרונה, חל פיחות בקביעה שכל צד נשאר עם זכויותיו מלפני הנישואין. הדבר נכון כמעט תמיד לגבי גברים. היינו, ראינו כבר פס"ד רבים שקובעים שלמרות שהבעל הביא עימו דירה מלפני הנישואין, או זכויות, שנצברו הן לפני הנישואין והן במהלכן, הרי שאם הצדדים חיו זמן ניכר יחדיו, יש הטמעת נכסים, וכך מקבלת האשה, לא אחת, גם זכויות שהיו לפני הנישואין (אני עוסק שנים רבות בתחום דיני משפחה, ועוד לא זכיתי לראות שהדבר חל במהופך… יש מכנים זאת "אפליה מתקנת"…).
שאלתי: אם האשה הביאה דירה מלפני הנישואין, והיא מקבלת שכירות שוטפת במהלך הנישואין. על פי החוק, השכירות הזו, הינה פירות נכס נפרד, ולכן זה שייך לאותו צד שהביא את הנכס (אלא אם כן, הכסף נכנס לחשבון המשותף, שאז מה שנכנס לשיתוף, משותף).
על פי ההלכה, זכאי הבעל לפירות נכסי מילוג. יוצא לכאורה שדמי השכירות השוטפת, במהלך הנישואין, אמורים לעבור לבעל.
והינה, היא שמרה הכסף בחשבון שלה, וכעת עם הפירוד מבקשת מחצית זכויות שנצברו במהלך הנישואין כתוצאה מעבודה.
האם הבעל זכאי לדרוש קיזוז? היינו שכל דמי השכירות, פירות נכסי מילוג, יועברו אליו? אחרת, מה יוצא, היא מקבלת הן מחצית זכויות על פי חוק, אך שומרת לעצמה את דמי השכירות… לכאורה, חוקית – אזרחית, זה מסתדר, כי השכירות הינה מנכס שלה מלפני הנישואין. אולם, יש כאן משהו בעייתי, יש לומר. זאת,מפני שהמצב החוקי יוצר לכאורה שוויון, אך מצד האמת אינו שוויוני:
רכוש – מתחלק בשווה, על פי החוק, כאמור לעיל.
מזונות – רק הבעל חייב, על פי החוק, המתבסס על פי הדין הדתי…
אולם, אותו דין דתי גם קבע שהזכויות שצבר הבעל הינן שלו בלבד, וממילא האשה לא יכלה לקחת ממנו פנסיה, קופ"ג, קה"ש, חסכונות וכו' – שעל שמו.
מאידך גיסא, סעיף 8 לחוק יחסי ממון, מאפשר לביהמ"ש / לביה"ד לעשות איזונים שונים, במקרה שסבור שיש לעשות זאת בשל שאלת צדק.
לכן, לסיכום: האם במקרה שכזה, כאשר האשה צברה לעצמה את דמי השכירות, מנכס שלה מלפני הנישואין, יוכל הבעל בעת הפירוד, לומר לביה"ד: אתם דנים כעת בחלוקת הרכוש, אני מבקש שתחליטו שבאיזונים השונים, יש להעביר אלי את פירות נכסי המילוג שבידי האשה. בעצם, אף שהיא שמרה זאת בחשבון שלה, הרי שהיא פעלה כ"נאמן", כ"שלוח", כ"שומר", של הכספים שאמורים היו להגיע אלי. כעת, ברגע הפירוד, יש להעבירם אלי, ולפחות לקזזם מזכויות שהאשה תקבל. אל נשכח שאם היא היתה תובעת מזונות ממני, במהלך הנישואין, היא היתה זכאית לקבלם. באותו זמן, הייתי זכאי לומר לה שאת מחזיקה פירות נכסי מילוג, שאמורים לעבור אלי…
כדי לעשות סדר בסוגיה, אשמח לקבל עמדתכם באופן הבא:
א) אם הזוג מבקש לחלק רכוש, בביה"ד, איך ינהג ביה"ד, אם הצדדים מקבלים עליהם רק דין תורה? כאשר, אבקש התייחסותכם גם לסוגיית פירות נכסי מילוג.
ב) אם הזוג מבקש לחלק הרכוש בביה"ד, אך האשה דורשת שחלוקה תהא לפי החוק. מה יעשה ביה"ד בהתייחס לסוגיית נכסי מילוג במצב שכזה? האם ביה"ד ייענה לטענת הבעל שבצד רצון האשה לחלוקת רכוש על פי החוק, הוא יהא זכאי לפירות נכסי מילוג, באיזון הכולל.
תשובה:
שלום רב,
לפי המצב שהצגת, הרי שהתשובה לכאורה פשוטה, אם הזוג מבקש לחלק את הרכוש בביה"ד עפ"י דין תורה, ודאי הבעל זכאי לדרוש קיזוז, שהרי עפ"י ההלכה כסף זה שייך לו. כדין פירות נסכי מלוג.
אלא שאם תטען האשה כי היא קיבלה את הכסף במתנה מהבעל, לכאורה יהיה הדין איתה, מאחר שהיא מוחזקת בכסף. (ראה סי' פה סעי' יב, וראה עוד בחו"מ סי' סב). יש גם אפשרות שהכסף ישאר אצלה גם אם לא תאמר כי הבעל נתן לה במתנה, אם היא תטען כי שהבעל ויתר על הכסף, ואע"פ שויתור אינו לשון מתנה, וא"א להקנות מתנה בלשון ויתור, מ"מ יתכן שאם היא הוציאה את הכסף הרי היא קנתה את זה (כיון שיש הסכמה מצד הבעל). ראה חו"מ סי' רמא סעי' ג'.
כתבתי כאן רק את הכללים. במקרה של טענה כזו מצד האשה, צריכים לדעת יותר מדיוק מה היא הטענה מצדה ומה הטענה מצדו.
אולם במקרה שהאשה דורשת לדון על חלוקת הרכוש בביה"ד עפ"י החוק, או אז אין סמכות חוקית לביה"ד לכוף עליה חלוקה אחרת, ולכן כסף זה ישאר בידי האשה כפי שהצגת, והבעל לא יהיה רשאי לדרוש קיזוז (באופן מעשי). אך חייבים להדגיש, כי אם הבעל יסרב לדון לפי החוק, ביה"ד אינו יכול לדון בע"כ של הבעל שלא עפ"י דין תורה. ואם הדיון יתקיים בביה"ד, זה רק באופן שהבעל יסכים ויקבל קנין.
