שאלה:
שלום לרב , האם לחומר משמר יש דין של דבר מעמיד שלא בטלים אפילו באלף? או בטל בשישים ? כי יש סבירות שבלי חומר משמר המוצר יגיע לצרכן כשהו כבר מקולקל ,מה שאומר שהוא מחזיק את המוצר באורך חיים ארוך יותר . אם הרב יכול גם לתת מספר מקורות לעיון בבקשה . תודה ויום טוב.
תשובה:
שלום וברכה
לא נראה שקיימת כאן הסברא של מעמיד. מעמיד הוא כאשר אותו גורם יוצר משהו משמעותי בגוף הדבר, כמו שדנו לגבי ג'לטין שמייצב את המאכל ויוצר לו את המירקם, או כמובן האינזימים שיוצרים את הגבינה, שהם המקור לדין זה בשו"ע סי' פז סעי' י', אבל לא בחומר שכל תכליתו רק לשמר את הקיים ולמנוע חימצון. אין לו כל פעולה אקטיבית.
שלום
עיין תשובת הרשב"א המובאת בב"י
בית יוסף יורה דעה סימן קלד
ולא הדברים שדרכן לתת לתוכן יין בלבד אסרו אף על פי שאין טעם האיסור ניכר בהם אלא כל הדברים הנעשים על ידיהם שרגילים לתת לתוכן שום דבר איסור אין אותו דבר האסור מתבטל במיעוטו להתירו ואף על פי שאילו נתערב כן ע"י ישראל היה בטל כגבינה של גוים למ"ד (בעבודה זרה לה.) שאסרו מפני שמעמידין אותה בעור קיבה ואף על פי שאין בה טעם בשר ואילו מן הדין בטל כיון שאין בה טעם בשר דבשר בחלב בנותן טעם אלא שכל שאסרו להתרחק מהם בכל ענין אסרו וכן דעת הראב"ד ז"ל והוא הישר שבטעמים שנאמרו בדברים אלו ואף על פי שאפילו ודאי יינם שנתערב בשאינו מינו ובידנו או אפילו תחת ידם בטל ברובא לפי שזה דרך המקרה וכל שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהא נ"ט אבל כל שדרכן לעשות כן אסרו ואינו בטל במיעוטו כדרך שאמרו בכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וכגבינה
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ה
וסיבת איסור גבינה של גויים שמא יעמידנה בעור קיבת נבילה, לפי שגם הוא מעמיד, וידוע ששחיטת הנכרי נבילה. ואם העמיד בעור הקיבה, איסור זאת הגבינה אינו משום בשר בחלב, כי בשר בחלב אינו אוסר אלא בנותן טעם, כמו שנבאר בחולין, ואמנם נאסר בגלל שחיטת נכרי, ולא נאמר בזה אחד מששים, מפני שהוא מעמיד, ופעולת הנבילה ניכרת, וכאילו הגבינה כולה נבילה. לפי שהדבר האסור אם התערב עם המותר, והיתה פעולת זה הדבר האסור גלויה וניכרת ולא אבד במיעוטו ולא נעלם, הרי הוא יאסור הכל, ואפילו היה הדבר האסור מעט השיעור, ולא ייאמר אז לא אחד מששים ולא אחד ממאה, על דרך מה שביארנו בשני מערלה באומרם כל המחמץ והמתבל וכו', והמעמיד יותר חזק ממחמץ ומתבל, וכך אמרו, הכל הולך אחר המעמיד.
חדושי הרשב"א מסכת ביצה דף לח עמוד ב
שכל הרואה גבינה של עכו"ם יודע ומכיר שבאיסור העמידה שהרי היא העמידה בעור קיבה והרי הוא כאלו האיסור בעין.
שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן נו
תשובה שלום לכבוד האלוף הרבני המופלא מוה' יצחק סג"ל רב ומו"ץ בק"ק יאנקויא י"ץ:
מכתבו לא הגיע לידי עד תמול שלשום לא ידעתי איך נתעכב. והנה תוכן שאלתו שנשאל מעושי יי"ש שקורין קראמבאמבולי פערסקי ודומיהן ותוכן עשייתו שנותנין בתוך היורה בעת בישול היי"ש בשר נבילה או בשר שחוטה בלי הדחה ומליחה… ואמנם על מה ולאיזה צורך הם נותנין הבשר לתוך היי"ש ומה פעולת הבשר למלאכה זו אומרים עושי היי"ש שהוא לעבורי קוטרא ולהפיג חריפות היי"ש… ועוד פלפל כי הבשר ההוא מעמיד ודבר המעמיד אינו בטל אפילו באלף כיון שהבשר הוא אסור מצד עצמו. והנה דברים הללו אין בהם ממש כי מה שאמר שהבשר הוא מעמיד החוש מכחישו ואדרבה הבשר בא להחליש כח חוזק היי"ש ואף שבודאי נותן טעם וממתיקו מ"מ בשביל כך אינו מקרי מעמיד… ולא נקרא מעמיד אלא שאור בעיסה שבלי השאור לא תתחמץ העיסה או עור הקיבה בחלב לעשות גבינה שהחלב מצד עצמו לא יקפא למיעבד גבינה ולכן האריכות בזה ללא צורך…
ואמנם מה שהביא דברי הרשב"א שהביא הב"י ביו"ד סוף סימן קל"ד שכל דבר שעיקרו כך לא בטל דבר זה צריכא עיונא. ונדבר כאן מגוף דינו של הרשב"א אשר באמת אריה שאג מי לא יירא מלהרים ראש נגד הרשב"א ובפרט שהראב"ד הוא מריה דהאי סברא והרשב"א מביאו אך אמינא הרי מצינו ג"כ עמודי עולם דלית להו הך סברא. וז"ל הר"ן בפ"ב דע"ז במשנה מפני מה אסרו גבינות הנכרים כו' והקשה הרב הרי"ן מיגאש כו' וניחא ליה אי משום בשר בחלב לא מיתסר אלא בנ"ט כו' ומשום קיבת נבילה נאסרה בכ"ש כיון דאוקמי קא מוקים כו' ולזה הסכים הרמב"ם תלמידו בפ"ג ממ"א מכלל דסבירא להו ז"ל דבאיסורין הללו הולכין אחר נ"ט אלא דהכא אסור משום דאוקמי קא מוקים אבל הראב"ד ז"ל כתב כו' ע"ש בר"ן. וא"כ הרי לך הרמב"ם ורבו רבינו יוסף הלוי החולקין על סברת הראב"ד והרשב"א. וכיון שאפילו לדעת הראב"ד והרשב"א אין כאן איסור תורה שעיקר טעמיה שכל דבר שעיקרו כך חיישינן שמא יפרצו וכן מפורש במג"א סימן תמ"ב ס"ק א'. ואני תמה על המג"א שמשמעות דבריו שהוא כותב כן מסברא דנפשיה שהרשב"א מדרבנן קאמר. ובאמת הדבר מפורש בדברי הראב"ד והרשב"א וכיון שהוא מדרבנן כדאי הם הרי"ן מיגאש והרמב"ם לסמוך עליהם להקל. ולא עוד אלא שלפי הנראה הכריע המחבר בש"ע להקל שהרי מפלוגתא זו שבין הרמב"ם והרשב"א יצא מזה פלוגתא אחרת ביניהם אם מועיל הבישול לחמאה של נכרי דלהרמב"ם להאוסרים אותה מועיל בישול שאז שוב אין החלב בעין ובטל במיעוטו ולהרשב"א אינו מועיל דלשטתו אין מועיל בטול במעוטו וכמפורש בתה"ה בית שלישי תחלת שער ששי והב"י הביא פלוגתייהו בזה בסימן קט"ו וכיון שפסק שם בש"ע סעיף ג' להתיר אם בישלה הרי הכריע כהרמב"ם ואולי לכך כתב שם בש"ע ובמקום שאין מנהג אם בישלה וגו'. והפר"ח באמת תמה שהרי ברמב"ם מבואר אפילו במקום שנוהגין איסור בחמאה מותר אם בישלה ולפי מ"ש ניחא דחשש קצת לדעת הרשב"א ולכך לא התיר רק במקום שאין מנהג לא להיתר ולא לאיסור…
שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן עא
חומר משמר אי יש לו דין מעמיד יום ה' כ"ו תמוז תש"ל לפ"ק. לכ' הרה"ג המפו' וכו' מוה"ר י' א' פלבניק שליט"א חיפה. אחדשת"ה, את מכתבו הנשלח ע"י גיסי הרב נ"י קבלתי, ומחמת רוב טרדתי אשיב בקיצור. ע"ד חומר משמר שמשימים בכל מיני מזון, אם יש לו דין מעמיד, ואם שייך בו אין מבטלין איסור לכתחילה.
הנה לכאורה לא עדיף ממה דאיתא בנובי"ת (יו"ד סי' נ"ו), בעושי יי"ש שקורין קראמבאמבולי פערסקי ודומיהן, שנותנין בתוך היורה בעת בישול היי"ש בשר נבילה או בשר שחוטה בלי הדחה ומליחה, ואומרים עושי היי"ש שהוא לעבורי קיטרא ולהפיג חריפות היי"ש, וכתב שם דאין בזה משום מעמיד, אבל יש בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה עיין שם, ובזה בהשקפה ראשונה נראה דאין בזה משום מעמיד, אבל בנוגע לביטול איסור לכתחילה בודאי יש בזה מטעם המבואר בנוב"י שם. ובזה הנני דוש"ת ומביע לו תודתי בעד ברכתו לעבודתי בקודש בירושלים עיה"ק תובב"א. יצחק יעקב ווייס.
יישר כח על הסייעתא.
השאר תגובה