גנבה שנעשתה בזמן שהיה קטן או שמסתפק אם היה קטן

רבני בית הדין
כ"ג אב ה'תשע"ט

שאלה:

א) כשהייתי בן עשר גנבתי ממתקים מחנות. אין לי מושג מחירים שהיו אז (לפני למעלה משלושים שנה) וכן האם הבעלות בחנות לא החליפה ידים. מה עלי לעשות? ב) באיזור הבר-מצווה (לא זוכר גיל מדוייק. יתכן שהיה אחרי בר מצווה) מצאתי מכשיר טלפון צבורי שהכספת שלו היתה פתוחה “לקחתי” משם אסימונים ו”מכרתי” לעוברים-ושבים שרצו להשתמש בטלפון ע”מ שלא יצטרכו להכנס לסניף הדואר ולהמתין שם בתור כשלאחר השימוש הוצאתי שוב ו”מכרתי” הלאה) אין לי מושג כמה פעמים זה היה ומה המחיר של כל אסימון. מה עלי לעשות בנידון? (זה היה בסוף ימי האסימונים כשהתחילו לעבור לטלכרדים) ג) לפני מס’ חודשים נסעתי ב”קווים” בקו בית-שמש – ירושלים ומכשיר התיקוף לא עבד. הנהג היה אמור לעצור בתחנה כלשהיא באמצע הדרך ע”מ לגבות תשלום אך הוא פספס אותה. עד עצם היום הזה לא העברתי את ה”רב-קו” לגבייה בעבור הנסיעה ההיא. מה עלי לעשות?

תשובה:

א. על גנבה שגנב בהיותו קטן – לפני בר מצווה – אם הגנבה לא בעין, פטור. ומדת חסידות לפצות על הגנבה. ואם יש ספק שמא חנות עברה בעלות, אין צריך לשלם אפילו ממדת חסידות.

ב. מכירת אסימונים נחשב לגזל. אלא שאם יש ספק האם המכירה נעשתה לפני הבר מצווה או אח”כ נחשב לאיני יודע אם נתחייבתי, ובאיני יודע אם נתחייבתי ואין כנגדו תובעו פטור אף לצאת ידי שמים.

ג. כאשר מכשיר התיקוף לא פועל, אין חובת תשלומים – גם לא בפעם אחרת.  

 

מקורות:

א. ראה פתחי תשובה חושן משפט סימן שמט

עיין בתשובת שבות יעקב ח”א סימן קע”ז, אודות נער קטן שנשלח ממשתה ושמחה להביא יין לשתות ונתנו לו ממון שישלם, והלך הנער ומצא המרתף פתוח ולקח יין הרבה בלא מחיר וגם נשפך הרבה לאיבוד, ואח”כ נשמע לבעל היין ותובע לקטן אחר שהגדיל שישלם לו היזקו ודמי יינו. וכתב דלכאורה מבואר בחו”מ סימן שמ”ט דאם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל. אך באמת זה אינו, דעיקר דין זה הוא ברמב”ם פ”א מהלכות גניבה [ה”ח] שכתב, קטן שגנב כו’ ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואף לאחר שהגדיל, הרי להדיא דדוקא היכי שנאבד, משא”כ היכא שנהנה מהממון ודאי חייב לשלם וכמבואר בחו”מ סימן רל”ה סוף סעיף ט”ו וכן מבואר שם בסמ”ע [סקמ”ג], וזה ברור. וגדולה מזו נראה לי, דאפילו מה שאזיל לאיבוד אם רצה לצאת ידי שמים ג”כ חייב לשלם, וכדאיתא באו”ח סימן שמ”ג והוא מפסקי מהרא”י [תרומת הדשן] סימן ס”ב דקטן שעבר עבירה בקטנותו צריך לעשות תשובה כשיגדיל, ובין אדם לחבירו עיקר התשובה לפייס חבירו ולשלם היזקו, אך שאין כופין על זה בדיני אדם. ואף דבתשובת בית יעקב סי’ ג’ רוצה להשיג על מהרא”י והרמ”א שם, כל דבריו אין להם שחר כו’. אך נראה דאף לצאת ידי שמים א”צ לשלם הכל כמבואר במהרא”י שם, וכן משמע לשון הרמ”א שם שיקבל איזה דבר לתשובה, על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפויס במה דיפייס משום תקנת השבים כאלו שרוצים לצאת ידי שמים. ובספר חסידים סי’ תרצ”ב משמע שחייב לשלם הכל כשהגדיל, ואולי ממדת חסידות קאמר, או שהיה ממון הגניבה תחת ידו, עכ”ד ע”ש. ועיין לעיל סימן צ”ו סעיף ג’, ועיין בתשובת רבי עקיבא איגר זצ”ל סוף סי’ קמ”ז: 

ב. ראה שו”ע חו”מ סימן שדמ סעיף ד, גבי שומר שמסתפק האם הבהמה מתה בזמן שהייתה שאולה או בזמן שהייתה שכורה, שלמ”ד ששומר משעת פשיעה מתחייב נחשב לאיני יודע אם נתחייבתי. הרי לנו שאם הספק מתי היה אם בזמן חיוב או שלא בזמן חיוב נחשב לאיני יודע אם נתחייבתי – ופטור. והחולקים שם שחייב סוברים ששומר משעת משיכה מתחייב, אבל למ”ד משעת פשיעה לכו”ע פטור. ראה קצות שם באורך. ובנזקים חייב על שעת הנזק ואם מסתפק מתי נשעה הנזק – פטור.

עוד יש להאריך בנער בר מצווה שגזל או הזיק ולא ידוע אם הביא שתי שערות האם חייב לשלם, ויש הרבה מה להאריך בזה. 

ג. לפי הוראות משרד התחבורה, אם המכשיר התיקוף לא פועל אין חובה לנוסע לשלם גם לא בפעם אחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *