שאלה:
נאבד חפץ של קטן בזוטו של ים, האם חייב להחזירו, כיון דבקטן לא שייך בו יאוש.
תשובה:
שלום וברכה,
ניתן לתלות את שאלתך במחלוקת הראשונים האם זוטו של ים מדין יאוש, או מגזריה"כ. לשיטות שטעם זוש"י מדין יאוש, א"כ בקטן לא מועיל. ולשיטות משום שהתורה התירתו, גם בקטן מועיל. [ראה מקורות].
בהצלחה.
מקורות:
שיטות הראשונים שסוברים שהוא מטעם יאוש: שטמ"ק ב"מ כא, ב ד"ה בזוטו בשם ר"פ. וכפל דבריו בדף כד, א ד"ה הרי. רש"י ב"ק סו, א ד"ה מוצא אבדה. נמו"י יג, א ד"ה ובכל. סמ"ג מ"ע עד. מיוחס לריטב"א כב, א ד"ה אייתי. וכדברי הראשונים אלו משמע בגמרא ב"מ כד, א "המציל מזוטו של ים… מפני שהבעלים מתייאשים מהם".
שיטות הראשונים דזוטו של ים מטעם שהתורה התירתו, ולא מתורת יאוש. שטמ"ק ב"מ כב, א ד"ה בשלמא. תוספות כב, ב ד"ה איסורא. בעל המאור ר"פ ד"ה ת"ש. ראב"ד כב,א ד"ה ת"ש. ראב"ד בהשגות אבדה ו, ב. רמב"ן כב, ב ד"ה ה"ג ובדף כז, א ד"ה מה שמלה. רא"ש פסקים סימן ו. ובתוספות רא"ש כב, א ד"ה הא וכ"ד, א ד"ה מפני. חידושי הר"ן כב, א. גליון כב,א ד"ה שטף. הלכות גדולות כא, ב. תלמיד הרשב"א כד, א.
גם לשיטות שמדין יאוש לא מועיל אם אומר שלא מתייאש. וגם אם בא לידו קודם יאוש זכה. אבל מצאנו נפ"מ בין השיטות בדבר אברהם ח"א סימן כא אות כה במקרה שהחפץ ברשות האובד, לשיטות שמשום יאוש, לא מהני. ולשיטות שהתורה התירה, יכול לזכות. ובשפע חיים עמוד קכד כתב נפ"מ אם מועיל בגוי, לשיטות שהתורה התירה גם בגוי מועיל לזכות. ולשיטות שמשום יאוש, אין יאוש בגוי. ראה מל"מ מלכים פ"ו שכתב שאם הוא נדר אין נדר בגוי. וראה נתיבות סימן קה ס"ק ב שאין יאוש בגוי. ערך ש"י סימן רנט. וא"כ לא מועיל בגוי, וכ"כ בערך שי שאין זוטו של ים בגוי. ונפ"מ נוספת הוא בקטן שיאוש לא מועיל, אבל מטעם שהתורה התירה מועיל.
אמנם עיין באגרות משה (או"ח א סימן קפד ד"ה ועוד יש טעם) שכתב שאם הקטן עושה פעולה של הפקר, מועיל ההפקר למרות שאינו בתורת קניינים ואינו בתורת יאוש, והביא בשם הגר"פ פרוסקין שאבדה שאבוד מבעליו נפקע השלו, עיי"ש. ולדבריו מועיל זוטו של ים למרות שאינו בר יאוש, מאחר והחפץ נמצא במקום המופקר.
וע"ע בברכת שמואל (ב"מ סימן כב ד"ה ונזכרתי) שמבאר שיאוש מועיל גם בקטן. עיי"ש.
