מי שעשה מצווה שצריך לברך עלייה לא לשם שמים והוא בירך עלייה, כגון שהבטיחו לו שיתנו לו מאה שקלים אם יניח תפילין וכיוצא בזה, והוא בירך על מצווה זו, האם חשיב ברכה לבטלה? הרי הוא לא עושה המצווה על מנת לצאת בה ידי חובה אלא להנאת עצמו, ולא שייך לומר כאן מצוות לא צריכות כוונה שהכוונה בזה שלא צריך כוונה מיוחדת כי מסתמא מתכוין. כיוצא בזה ראיתי במדרש תלפיות בתחילתו שכתב שאם מכבד את אביו ואת אימו מחמת שהשכל מצווה כן ולא מחמת המצווה, אין הוא קיים את המצווה.
תודה
תשובה:
שלום רב
לכאורה ודאי שהוא קיים מצוה. יש הבדל גדול בין אדם שעושה את פעולת המצוה שלא לשם מצוה אלא מסיבה אחרת, כמו אדם המכבד את הוריו בכוונה תחילה מחמת שיש לכך סיבה מוסרית ואינו רוצה לקיים בזה מצוה, לבין אדם שמקיים מצוה שאין לה כל תכלית אחרת מלבד המצוה אלא שהגורם המניע אותו לקיומה הוא קבלת פרס, ואבאר מעט יותר: כאשר אדם עושה מעשה מצוה ומכוין לתכלית אחרת, ההגדרה של המעשה שלו אינו מעשה מצוה אלא משהו אחר, כגון אדם שאוכל מצה ומכוין לשם ארוחת ערב, דבר זה מגידר את המעשה כאכילת קרקר לשובע ולא כאכילת מצוה. אולם כאשר המניע הוא חיצוני ואינו תכלית המעשה עצמו, כמו בתפילין שאין להנחתם הגדרה אחרת ומשמעות אחרת מלבד מעשה המצוה, נמצא שהכסף הוא רק גורם מניע ואינו משהו שמשנה את מהות המעשה, וממילא יש כאן מצוה, אלא שהיא נעשית שלא לשמה.
ערב טוב!
