הייתי מורגל לצערי בעבירה, ועשיתי נדר בלשון הזה, 'אני עושה נדר שאני יותר לא עושה את זה', עכשיו אני מתלבט אם הנדר חל.
כי זה לא לשון נדר, וגם זה דבר שאין בו ממש.
תשובה:
אכן, נדר זה לא נעשה בלשון הראויה, והוא מכונה בספרי הפוסקים "נדר בלשון שבועה". אף על פי כן הכריעו רבים מהפוסקים שהוא חל מדרבנן ואין לעבור עליו בלא התרת נדרים הנעשית כדין. במקרה שלך, כיון שהנדר היה שלא לעבור בעבירה אסור להתיר אותו! ויש שהקילו בכך במקרה שאדם יודע שהדבר קשה עליו ביותר ועלול הוא להכשל בעבירה זו ולעבור גם על הנדר.
ומכל מקום חשוב מאוד לדעת, שעוון נדרים חמור הוא עד למאוד, וחייב כל אדם מישראל להתרחק מההרגל הרע הזה תכלית הריחוק!
מקורות:
על מחלוקתם של הראשונים אם נדר בלשון שבועה יש בו ממש, ראה תוס' רשב"א ור"ן נדרים ב ע"ב שסברו שנדר הנעשה באופן זה אינו נחשב לכלום, וכן דעת הרא"ש שם סי' ב והרמב"ם בתשובותיו פאר הדור סי' נט, וכן נקטו חלק מהפוסקים המאוחרים יותר, ראה שו"ת מהר"ם אלשיך סי' ק ג ושו"ת דברי ריבות סי' קס. לעומתם סברו רבים שנדר זה יש בו תוקף, ראה בית יוסף יו"ד סי' רו בשם שו"ת הרשב"א, וכן דעת התשב"ץ ח"א סי' צג ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' קלה ועוד רבים, ויש שסברו שאף הר"ן והתוס' סוברים כך [שלא כמשמעות דבריהם המובאים לעיל, ראה שו"ת מהר"ם אלשיך שם], וכן פסק להלכה השולחן ערוך שם סי' רו סעי' ה, וראה שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רכ.
יתר על כן כתבו הרא"ש והרמב"ם שם, שהיות ובזמנינו מצוי הדבר שהמון העם נשבעים בנקל בלא ליתן דעתם לחומר העוון הכרוך בכך, יש לאסור עליהם ולהחשיב זאת כנדר גמור לכל השיטות!
על כך שנדר זה הנעשה כדי להמנע מעשיית עבירה אין להתירו, ראה שולחן ערוך יו"ד סי' רכח סעי' טו, על פי שו"ת הריב"ש ח"א סי' שצה. בדיעבד אם עברו והתירוהו נחלקו הדעות אם הנדר מותר, והכרעת השולחן ערוך שם שאף באופן זה הנדר קיים!
וראה שם שנחלקו השולחן ערוך והרמ"א, במקרה שיש חשש גדול שמא יעבור על נדרו אם מותר להתירו. דעת השולחן ערוך להחמיר אף באופן זה ואילו הרמ"א מיקל.
מקורות:
בס"ד
ראשית תודה על התשובה.
אני התכוונתי בשאלתי לפתחי תשובה סי' ר"ו סק"ב וז"ל:
דפלוגתא זו (אם נדר בלשון שבועה חל) דוקא אם היה בדבר שיש בו ממש כמו לא אוכל שהמאכל יש בו ממש אבל אם היה בדבר שאין בו ממש דאפילו בנדר גמור אין כאן איסור תורה כדלקמן סי' רי"ג ס"א שומעין להקל כדעת הרא"ש. ע"כ.
אשמח למענה אם יש בדברי ממש.
דברי הפתחי תשובה שם אמורים ביחס לדעת הסוברים שנדר בלשון שבועה מועיל מדאורייתא מדין "ידות נדרים", וביחס לזאת טען הנודע ביהודה בסברא מוצקה, שהואיל וגם אם היה אומר נוסח טוב של נדר לא היה חל מדאורייתא, כיון שנעשה בדבר שאין בו ממש, לא ניתן להחשיבו כנדר מדין "ידות", אולם, ביחס לאיסור דרבנן הנזכר בדברינו, וחומרתו המיוחדת בזמנינו שהדור פרוץ בנדרים, נראה שאין חילוק.
חג שמח!
מהן לשונות שבועה?
האם אמירת המילה "אמת" או "האמת" משמעה שבועה?
השאר תגובה