בפסח קיים הרבה חומרות וגם ידוע שצריך תמיד לשמר את חומרות ומנהגים שנהגו בבית אבא, אם כן מה הגבול להנהגת החומרות אם נהגו לטחון לבד מלח או לסנן החלב לפני הפסח גם צריך לעשות כך? או שהכן לא צריך להנהיג חומרות מבית אבא וכל אחד יחמיר מה שנראה לו להחמיר אם בכלל? תשובה:
שלום רב.
המנהג שלא להשתמש בהכשרים אלא בשעת הדחק הוא מנהג חשוב יותר מהרבה חומרות אחרות שנוהגים בהם, מכיון שבבית חרושת שהוא מקום גדול, אי אפשר לפקח היטב בכל ההידורים כמו שאדם עושה לעצמו בביתו הפרטי, אמנם לא כל דבר יש לו מקום, וצריך לבדוק כל דבר לגופו, וצריך לנהוג בכל החומרות האלו במידה ובמשקל וצריך לדעת מתי יש להחמיר ומתי יש לוותר על חומרה מסויימת כי אין זה דין שחייבים לנהוג בו אלא חומרה בעלמא ולפעמים ע"י קיום החומרה יוצאת קולא בדבר אחר יותר חשוב וצריך לוותרעל החומרה (אא"כ קיבלו בנדר, ולדוגמא בחור הסמוך על שולחן הוריו או אברך העושה פסח בבית חמיו לא יכול לכוף את החומרות שהוא נוהג בהם על אחרים, ואם הם אוכלים מהכשרים טובים צריך הוא לאכול עמהם ולא יפגע בהם שיש בזה משום כבוד הורים ומשום עלבון הבריות, ועל זה המליצו הדרשנים את הפסוק 'אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי' שבביתו יכול להחמיר אבל לא בבית אחרים.
מקורות:
ספר שערי ימי הפסח עמוד קח.
