מצוות עונה בזמן מריבה

הרב אלעזר וולך
י"א אדר ה'תשע"ב

אני נמצא בכעס עם אשתי, והטבילה שלה מתקרבת. כיצד עלי לנהוג בעניין העונה של ליל טבילה. אני לא מסוגל להתפייס איתה. האם לקיים העונה בכעס (ולנסות במידת האפשר שלפחות בשעת מעשה המריבה תפחת) או להמנע?
יתכן שהיא מצידה לא תרצה לטבול, אבל במידה והיא תרצה ואני עדיין אכעס עליה, מה עלי לעשות?

תשובה:

שלום רב.

כתב הרמב”ם פרק יד מאישות הלכה ז: “אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם מנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה”, והנה אין לאשה צער ועינוי גדול מזה שמונע עונתה בדרך ריחוק וכעס.

ולעומת זאת כתב הטור אבן העזר כה: “ועוד יש מחשבות המפסידות והם בני תשע מידות… בני שנואה, והוא ששנואה בשעת תשמיש, אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש אף על פי שהיא שנואה שרי”.

וכתב הב”ח אורח חיים רפ: שמוטלת על הבעל האחריות לדאוג שתהא ביניהם אהבה ואחוה כדי שלא יגיע שום ביטול למצות עונה,

וידועים המעשים הנוראים של חרון אף המובאים בגמרא כתובות סב: ומשם נווכח בהקפדה היתירה על צער מניעת העונה.

עם זאת כאשר האשה גם היא במצב שאינה פנויה לשמחת עונה ואין בידו לפייסנה, הרי שאין תשמיש כזה מצורת המצווה, אך טוב יעשו אם יתאמצו להכשיר מצבם, ובמיוחד אם עדיין לא קיימו מצוות פרו ורבו בבן ובבת.

וכל האמור הוא לשורת הדין, אך דע שתוקף הברית שבנישואין, כולל שגם כאשר הנסיבות ירחיקו הלבבות מאהבה זמנית, תעפיל עליהם המחוייבות הכוללת והעמוקה שבין האיש והאשה לדחות כעסם לאותו הזמן על כל פנים, כי מהותה של ברית היא המחוייבות ההדדית – גם לזמנים (זמניים) שיש ריחוק.

ודומה הדבר לחתן שחלה ערב חתונתו, שבוודאי יקח תרופה לשכח הכאב בכדי שיוכל לשמוח בחתונה כאילו היה בריא, אף שיודע שעדיין לא טיפל ופתר את מחלתו.

והנסיון מוכיח שדווקא מתוך פיוס ורגיעה מתאפשר להידבר על המועקות ותחושות הפגיעה וביטוי הצרכים והציפיות, על הצד היותר טוב,

ולכן, הדרך הטובה ביותר היא, לא לעשות “הפרדה” שבזמן קירבה אסור לספר את מצוקותיי, ועלי להיות רק שמח , ובזמן כעס ומריבה אוציא את כל הרשימה.. ואתמרמר ו..

כי אם אדרבה זהו הזמן הטוב ביותר לדבר על הדברים שגרמו לכעס, אך לא ממקום של כעס, הטחה, וביקורת, אלא ממקום של גילוי רגשותיי, ודיבור עליהם ועל  הצרכים שלי מהזוגיות, – וזהו הנקרא “פיוס” .

להצלחה מלאה ולקבוע סגנון שיח המאפשר ביטוי ושיתוף של צרכים ורגשות כאובים ממקום אוהד , נדרשים כמה מיומנויות ואכתוב לך חלקם על רגל אחת..:

1. דיבור שפותח ב”אני” -אני מרגיש פגוע מכך ש..  ולא “את” מרגיזה אותי ש..  2. דיבור ספציפי – אין אמירות בסגנון “תמיד” את מזלזלת בי…  3. כל אחד בתורו מספר את תחושותיו ומקשיב לזולתו עד הסוף בתורו. 4. מבלי להכחיש ולהסביר לשני שהוא לא צודק, רק להסביר את המניעים והרגשות שלי, ולנסות להבין גם את שלה. ללא קשר אם היא לא “צודקת”, 5. כל הרגשה היא לגיטימית, ולא בושה להיעלב או להרגיש מוזנח וכדומה מדבר הנראה פעוט..

הרבה עשו כן ועלתה בידם

בהצלחה

הרב אלעזר וולך

יועץ נישואי0548418686

מקורות:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים