פורים פעמיים לפרוז שבא לירושלים בליל ט"ו

שאלה:

שלום וברכה,
אני תושבת חיפה, ביום ראשון י"ד אדר ב' לאחר קריאת המגילה, משלוח מנות, סעודה ומתנות לאביונים, אני רוצה לנסוע לירושלים ולהישאר לישון שם
ולחזור לחיפה ביום שני בשעות הצהריים המאוחרות.
אמרו לי שזה בעיה בפורים לנסוע דווקא לירושלים ואני צריכה לקיים שם שוב את מצוות החג
אשמח להסבר
תודה רבה

תשובה:

זו לא "בעיה", אלא שאת אכן צריכה לשוב ולקיים שם את מצוות הפורים [ללא ברכה] כיון שתהיי שם בעלות השחר, ויש לנו דין שנקרא מוקף בן יומו שמחייב אותו לקיים את המצוות האלו עם בני המקום. אם תבואי לירושלים רק ביום שני בבוקר את פטורה שם ממצוות היום.

מקורות:

ואיל ונושא זה הוא המורכב ביותר בהלכות הפורים, ננסה להביא את תמצית הדינים בזה לפי השיטות השונות בקצרה:

פרוז ומוקף “בן יומו”

בן “כרך”, שהיא עיר המוקפת חומה מימי יהושע בן נון [“מוקף”], השוהה בימי הפורים בעיר שאינה מוקפת חומה, וכן בן עיר שאינה מוקפת חומה [“פרוז”], השוהה בימי הפורים בעיר מוקפת חומה, נחשבים כבני אותו מקום שבו הם נמצאים כעת, וחוגגים את הפורים כמותם (ראה: משנה במגילה יט א, וגמ’ שם; רמב”ם מגילה פ”א ה”י; טוש”ע או”ח תרפח ה). דין זה נלמד מהכתוב (אסתר ט יט): “על כן היהודים הפרזים היֹשבים בערי הפרזות עֹשים את יום ארבעה עשר…”. ומייתור הלשון “היֹשבים בערי הפרזות”, דרשו חכמים, שאף “מוקף” שהזדמן לערי הפרזות לפי שעה, ואינו דר שם בדרך קבע [=”פרוז בן יומו”], נחשב “פרוז”, וחוגג את הפורים בי”ד באדר כבני אותו מקום. וכשם ש”פרוז בן יומו” נחשב “פרוז”, כך גם “מוקף בן יומו” – “פרוז” המזדמן לעיר מוקפת חומה – נקרא “מוקף”, ועליו לחגוג את הפורים בט”ו באדר (ראה מגילה שם).

הזמן הקובע דין “פרוז” ו”מוקף”

היום הקובע אם יש לאדם דין “מוקף” או דין “פרוז”, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים, שהדבר נקבע בכל מקום ביום שבו חוגגים בני המקום את הפורים. ולכן, אדם ששוהה בעיר שאינה מוקפת חומה בי”ד באדר, חוגג את הפורים עם בני המקום בו ביום. ואילו אדם השוהה בעיר מוקפת חומה, אינו חוגג את הפורים עם בני המקום, אלא אם כן הוא נמצא שם בט”ו באדר (ראה: ירושלמי מגילה פ”ב ה”ג; רש”י מגילה יט א ד”ה לא; רמב”ם מגילה פ”א ה”י, ומגיד משנה וכסף משנה שם, בדעתו; בעל המאור ורמב”ן במלחמות ו א בדפי הרי”ף; ר”ן שם ב; שו”ע או”ח תרפח ה; משנ”ב שם ס”ק יב, ושעה”צ שם אות יג). לדעה זו, יש שהוסיפו, שאדם שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה בי”ד באדר, ולאחר מכן, בט”ו באדר הוא נמצא בעיר מוקפת חומה, חייב לחגוג את הפורים בשני הימים (ראה: רמב”ן שם; ר”ן שם; שלטי הגבורים שם א אות ג, בשם ריא”ז; ביאור הגר”א או”ח שם. אולם, ראה שו”ת הר צבי ח”ב סי’ קיח, שמי שנהג בכל דיני הפורים בי”ד באדר, אינו נעשה “מוקף” אלא אם כן כוונתו לדור מכאן ולהבא בקביעות בעיר המוקפת, וראה חזו”א סי’ קנב ס”ק ב ושו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ כג). כמו כן, יש שכתבו בדעתם, שאדם ששוהה בי”ד באדר בעיר מוקפת חומה, ובט”ו באדר הוא שוהה בעיר שאינה מוקפת חומה, פטור ממצוות הפורים בשני הימים (ראה: ירושלמי שם; שלטי הגבורים שם. וראה חזו”א שם). אולם אחרים חולקים, וסוברים שדין “פרוז” ו”מוקף” נקבע תמיד על פי המקום שבו נמצא האדם בי”ד באדר. לדעה זו, אדם שהיה בי”ד באדר בעיר שאינה מוקפת חומה, ולאחר מכן, בט”ו באדר שהה בעיר מוקפת חומה, אינו חייב לחגוג את הפורים עם בני המקום בט”ו באדר, משום שלא היה שם בי”ד באדר (ראה: רא”ש מגילה פ”ב סי’ ג; טור או”ח שם; ט”ז או”ח שם ס”ק ו, בדעת הרמב”ם שם. וראה קרבן נתנאל שם אות ש, שכן שיטת הבבלי, וחולק בכך על הירושלמי שהובא לעיל). ויש שכתבו בדעתם, שאף אדם שנמצא בעיר מוקפת חומה בי”ד באדר, אינו חייב לחגוג את הפורים בט”ו באדר אלא אם כן הוא נמצא שם גם בט”ו באדר (ראה חזו”א שם ס”ק א, בדעת הראב”ד על הרי”ף שם ו א).

הזמן ביום, בו נקבע על האדם אם הוא “פרוז” או “מוקף”, הוא בתחילת היום, כלומר, בזמן “עלות השחר”. ולכן השוהה בפורים בעיר מסוימת בזמן עלות השחר, חייב לחגוג את הפורים כמנהג אותה עיר (ראה: מגילה יט א; רמב”ם מגילה פ”א ה”י, ומגיד משנה שם בדעתו; טוש”ע או”ח תרפח ה, ומג”א שם ס”ק ז; פמ”ג או”ח שם מש”ז ס”ק ו; משנ”ב שם ס”ק יב.. על מי שהיתה דעתו לשהות בעיר מסוימת, ולא שהה, ראה להלן). ויש אחרונים שכתבו, שאין די בכך שהוא שוהה בעיר זו בתחילת היום, ואין חלים עליו דיני העיר אלא אם כן עקר ממקומו הקבוע כבר בתחילת הלילה (חזו”א או”ח סי’ קנב ס”ק ב). [על הנידון, אם כדי להתחייב בדיני העיר, עליו לשהות בה לאחר תחילת היום במשך זמן המספיק לקריאת המגילה, ראה: ט”ז או”ח שם ס”ק ז, ויד אפרים שם בדעתו; פמ”ג שם; שעה”צ שם אות יז.]

דעתו של אדם בקביעת מקומו

אדם שלא היה בדעתו לשהות במקום זה בזמן “עלות השחר” – הזמן בו נקבע על האדם אם הוא “פרוז” או “מוקף” – והתעכב ושהה שם אז, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים, שאין הוא נחשב כאחד מבני המקום בו הוא שוהה (ראה: רי”ף מגילה ו א בדפי הרי”ף; רמב”ם מגילה פ”א ה”י; רמב”ן במלחמות שם; רא”ש מגילה פ”ב סי’ ג; טוש”ע או”ח תרפח ה. וראה חזו”א או”ח סי’ קנב ס”ק ו). אחרים סוברים, שאין הדבר תלוי כלל במחשבתו ובכוונתו של האדם, אלא במקום שהותו בפועל בתחילת היום. ולכן, אף על פי שהיה בדעתו לשוב לעירו קודם תחילת היום, הואיל ולאחר מכן התעכב שם ולא שב לעירו, עליו לחגוג את הפורים כאחד מבני המקום (ראה: בעל המאור מגילה ו א בדפי הרי”ף; ריטב”א מגילה יט א; לח”מ מגילה שם, בדעת המגיד משנה שם, אולם ראה חזו”א שם ס”ק ה, שמבאר את דברי המגיד משנה באופן אחר).

כשדעתו לשהות ולא שהה

אדם שהיה בדעתו להשאר בעיר מסוימת לאחר “עלות השחר”, ולבסוף לא שהה בה עד לאותה שעה, אלא שב למקומו באמצע הלילה, נחלקו בדינו: יש סוברים, שנחשב הוא כאחד מבני אותה העיר שחשב לשהות בה (חזו”א או”ח סי’ קנב ס”ק ה-ו, בדעת הרא”ש מגילה פ”ב סי’ ג). ויש סוברים, שלא די בכך שהיה בדעתו לכתחילה לשהות באותו מקום בתחילת היום, ואינו מתחייב כבני אותה העיר אלא אם כן אף שהה שם בפועל באותה שעה (ט”ז או”ח תרפח ס”ק ו; משנ”ב שם ס”ק יב. וראה: ר”ן מגילה ו ב בדפי הרי”ף, ואליהו רבה או”ח שם ס”ק ח ופמ”ג או”ח שם מש”ז ס”ק ו, בדעתו).

הזמן בו קובעת דעתו

דעתו של אדם, הקובעת את מקומו, כאמור לעיל, נחלקו בה אחרונים: יש סוברים, שהדבר תלוי בדעתו בתחילת ליל י”ד, לפי שבשעה  זו מתחיל חיובן של מצוות הפורים (ראה: ר”ן מגילה ו ב בדפי הרי”ף; שו”ת קול גדול [למהר”ם חביב] סי’ א; חזו”א או”ח סי’ קנא וסי’ קנב ס”ק ו. וראה חזו”א שם שאף דעת הרא”ש דלהלן כן). ויש סוברים, שאין הדבר תלוי בתחילת ליל הפורים, אלא הזמן בו קובעת דעתו, הוא בשעה שיוצא מביתו (ראה: רא”ש מגילה פ”ב סי’ ג; לבוש או”ח סי’ תרפח ס”ה; מחצית השקל או”ח שם ס”ק ז; משנ”ב שם ס”ק יב).