התגברות בימי האיסור

שאלה:

שלום לכבוד הרבנים.
אנחנו זוג נשוי טרי, חוזרי בתשובה, ולא מצליחים לשמור נגיעה בימי הנידה ( חיבוק ונישוק ), ואמנם לא הגענו למעשה , ידוע שיש בזה איסור תורה. ועוד שאני חושש שבסוף ניכשל גם במעשה חס וחלילה, כי כל פעם הגבול נפרץ עוד קצת כדרכו של היצר. אשתי שתהיה בריאה, מתחילה ואני לא עומד בפיתוי. דיברנו מספר פעמים על חשיבות הנושא, אמנם זה חוזר על עצמו. בבקשה, תנו לי עצה והדרכה איך אפשר להתמודד בעניי. תודה מראש.

תשובה:

שלום ידידי

למעשה חז"ל עצמם עמדו על הנקודה ונתנו את העצה, שהיא נשמעת כביכול קשה ומורכבת, ואולי דקדקנית, אבל היא העצה היעילה הטובה והנכונה, שרק חז"ל ברוחב דעתם ובעומק בינתם וירידתם לתוככי נבכי הנפש יכלו לקבוע ולתת, והיא – ההרחקות.

כשלומדים את דיני ההרחקות, אדם יכול לשאול את עצמו: עד כדי כך חששו חז"ל? וכי בגלל שנאכל יחד מקערה אחת, או נושיט חפץ ארוך מידי ליד כחלק מהתנהלות שוטפת של הבית, כבר יקרה משהו? והתשובה היא, שכיון שהקירבה גדולה, אדם עלול מאוד להכשל! ולכן הדרך הנכונה היא לעשות שני צעדים אחורה. כאשר אדם לא יושיט לאשתו חפץ מיד ליד בימי נדה, ירחיקו בין המיטות, לא יאכל משיירי מאכלה, כלומר כל קירבה פיזית אקראית שאינה קשורה לחיבה גם היא תשלל, הם בודאי לא יבואו לידי קירבה של חיבה שהיא כבר אסורה מהתורה להרבה ראשונים, והיא עלולה לגרום חלילה עוד יותר מזה לקיום יחסים ממש שזה איסור כרת.

לכן, דוקא אם לא נוותר בקטנות כביכול, ונקפיד על דיני ההרחקות, זה לא יהיה יותר קשה אלא להיפך, הרבה יותר קל! הקושי הוא כאשר יש קירבה אבל אסור לממש אותה, כאשר אין קירבה פיזית קל יותר.

תזכו לחיים טובים ומאושרים מתוך קדושה וטהרה.