שאלה:
שלום כבוד הרב שליט"א.
זה תקופה שאני מחוברת לקו הצניעות. בזמן האחרון נוצר אצלי מצב של בלבול וספקות ביחס לקו.נשים מספרות סיפורי ניסים ומיחסות זאת להקשבה ולקבלת קבלות בצניעות. יש גם מי שעושה התניה של אשמע כך וכך סיפורים או לקבל קבלה ואקבל את הישועה שאני צריכה. לגבי זה אני אני חושבת שיהודי אמור לקיים מצוות ולא לעשות עסקים עם השי"ת. גם אני ראיתי ורואה את השגחת השם בחיי. אין לי מושג אם זה בזכות קבלות או תפילות מעומק הלב או מאוצר מתנת חינם..
אני גם לא מנסה להבין אלא משתדלת ומתפללת לעשות רצון השם ולהרבות במעשים טובים וגם כשנופלת קמה וממשיכה.
אני מאמינה שהשי"ת הוא טוב ומיטיב.
ההלכות הנאמרות על ידי הרבנית של הקו (שאגב אין לי מושג מי היא ומי מפעיל את הקו. אין שום איזכור לכך). איני יודעת אם מדובר בהלכה עצמה או בתוספות שנכתבו ואולי הן החמרות. אישה יקרה וחשובה המליצה לי להתנתק וגם שמעתי לאחרונה שהקו הוא קיצוני ולא מומלץ להצטרף ולו רק בשביל הידיעה שאנחנו עובדים את השם והוא לא עובד אצלינו.
אשמח לדעת מאיזה ספר ניתן ללמוד הלכות צניעות אני מרגישה שמשהו לא נכון לי בתחום הזה. וזה גם מהסביבה הקרובה שמכירה אותי שטוענים שהשינויים שעשיתי הם קיצוניים..
תזכו למצוות
תשובה:
שלום וברכה
אני ממליץ מאוד על הספר עוז והדר לבושה, הוא ספר מצויין, הן מהבחינה ההלכתית והן מבחינת ההגשה.
בהצלחה רבה
יש טלפון: 03-6171121, זאת הרבנית רות שמש ואשתי נהגה להאזין לקו הזה בעבר.
הרבנית רות שמש מקריאה את ההלכות מתוך הספר "הלבוש כהלכתו" אם אני לא טועה, שזה גם ספר מצויין ומאוד מומלץ לענ"ד.
אני גם הייתי שומעת ובדיוק מהסיבות שהזכרת הפסקתי.
התחושה שלי בסיפורי ישועות האלו כאילו מנהלים מו"מ של "תן וקח" עם הקב"ה וסוג של התיימרות להבין חשבונות שמיים.
חיזוק בצניעות זה דבר ענק, ואולי דווקא בגלל שנוצר כזה חיזוק מטורף, היצר הרע גם כן עובד חזק, ומכניס הרבה בלבול בנושאים החשובים האלו.
כמו כן, יש שם קבלות ממש קיצוניות (לישון בתוך ציפה???)
בקיצור צריך להיזהר מאוד מאוד.
בספר "עוז והדר" שהרב ציין, כתוב מאוד בברור מה בגדר הלכה ומה מהווה חומרה, והכל עם הסברים ומקורות. ממליצה ממש!!
ראשית יש להבהיר שבהחלט, כל קבלה טובה מביאה ישועה. והקב"ה מחכה לקבלות הטובות שלנו, גם בצניעות וגם בכל נושא אחר, הוא לא "עובד אצלנו" אבל יש סיכוי גדול שבעקבות הקבלה שלנו נזכה לישועה המיוחלת.
הבעיה עם "קו הצניעות והישועות" (וכל מיני שמות דומים) היא התוכן המוגש בקו, ללא שום פיקוח רבני. הם לא מביאים שום דעה מקילה, אלא רק את הדעות המחמירות, ולעיתים גם חומרות שאין להן שום מקור בחז"ל או בפוסקים.
החומרות הללו מביאות את הנשים לידי בעיות קשות בשלום בית (כי מטבע הדברים הבעל לא מוכן לזרום עם ההנהגות התמוהות), ולעיתים קרובות גם לידי שגעון ממש. באתר "כיכר השבת" פורסמה כתבה רחבה בענין, והמרכז הישראלי לנפגעי כתות דיווח על עשרות מקרים.
יש לזה מאפיינים ברורים של כת – הפצה תמורת ישועות, שמיעת סיפורים תמורת ישועות (סיפורים שברוב המקרים מומצאים) וכו'. התמכרות קשה של השומעות, והתמכרות להפצה מתוך אמונה תמימה שזה יביא ישועה.
בנוסף, ענין הצניעות מוצג כדבר מאוד מאוד קשה, שיש לעבוד עליו במסירות נפש, וכו' וכו'. זה מוציא לנשים את החשק להיות צנועות, כאשר יכלו להסביר בפשטות שאין יפה ומושך מן הצניעות (נעשה סקר אצל גויים – והתברר שהגברים אוהבים יותר נשים צנועות ולא חשופות), ויש בגדים צנועים יפים מאוד, וזה הכי נחמד להתלבש בצורה אלגנטית ולא מרושלת.
החומרות הקיצוניות יכולות להתבטא גם במסרים פשוטים, שנשים תמימות לא יכולות לזהות, אבל המסרים מחלחלים ומטביעים בנשים את השגעון. לדוגמא – באתר "פרוג" שיש בו אלפי נשים עובדות, נפתחה יוזמה ללימוד 40 יום "הלכות צניעות" מתוך הספר "הלבוש כהלכתו" (ספר שנכתב ע"י אנונימי, כביכול ע"פ הנחיות בי"ד משמר התורה, אבל רובו חומרות והמצאות). עשרות נשים הצטרפו בשמחה לחיזוק, להצלחת עם ישראל בתקופה קשה זו…
אבל שימו לב למסרים שנכתבו שם: "הצניעות כוללת כיסוי והסתרת צורת הגוף בשלמות"… משיבוש זה, שצריך להסתיר את "צורת הגוף", הגיעו נשים לעשיית ניתוחים על מנת להקטין דברים בולטים בגופם, לבישת אוהלים גדולים ואפילו צינור על הראש! להלכה בוודאי שאסור ללבוש בגד צמוד מאוד, אבל גם הסתרת 'צורת הגוף' היא המצאה ללא שום מקור (ואדרבה, יש מקורות נגד זה).
עוד מסר: "תלבושת ותכשיטים אשר בטבעם למשוך את העין, גם כשהם נפוצים ביותר, אסורים". נשים תמימות לא מבינות שיש כאן תרתי דסתרי, כי אם התלבושת נפוצה מאוד, ממילא אינה יכולה למשוך את העין… וידוע הסיפור על ר' עקיבא שבתחילת דרכו יעצה לו אשתו לרכוש חמור, להניח על גבו אדמה, לזרוע עליה זרעים ולצאת לשוק. ביום הראשון כולם תמהו עליו ושאלו שאלות, ביום השני פחות, ביום השלישי כבר לא התייחסו…
זאת אומרת, המסר כאן הוא עמוק בהרבה – כל פריט לבוש "יפה" הוא אסור, מפני שהוא "מושך" (עוד הגדרה שאין לה שום מקור בחז"ל). זאת כאשר חז"ל הורו לאיש לקנות לאשתו בגדים צבעוניים לחג, ופרק שלם במסכת שבת "במה אשה יוצאה", ובשו"ע נפסק "והאידנא נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטים". בגמ' אף מסופר שלבשו תכשיט על הראש עם צורת העיר ירושלים מזהב, וזה היה סמל סטטוס לעשירות (כך כתבו הראשונים שם).
מי שרוצה ללמוד הלכות צניעות בכל הנוגע ללבוש, זה מאוד פשוט. יש לכסות את כל הגוף, כולל הברך וכולל המרפק, יש להוסיף גרביונים בהתאם למנהג המקום, כיסוי הראש (פאה או מטפחת) בהתאם למנהג המקום (כיום נהגו בשניהם אך יש להקפיד שהשיער לא יתגלה, ויש מקילים עד פחות משתי אצבעות), ואסור שהבגדים (וגם כיסוי הראש) יהיו בולטים בצבעם או בצורתם ממנהג המקום, או צמודים מדי.
גבריאל, הספר הזה בסדר גמור, הוא לא "רובו חומרות והמצאות", המחבר מביא מקורות ופסקים מגדולי דור (גם מכתבים ושיחות מתומללות) ומסביר הכל בשפה ברורה ומביא את כל הדעות.
ברצינות, בכלל קראת את הספר או שאתה רק שמעת\ראית איזה מקרה של אשה שהבינה לא נכון מה כתוב ומזה הסקת שהספר "רובו חומרות והמצאות"? כי זה ממש הוצאת שם רע על המחבר ועל הספר.
אגב, גם מכל ספר יהודי אחר (אפילו תורה וגמרא) אנשים יכולים להגיע לטעויות בהבנה, הבעיה היא לא בספר, אלא בחוסר הבנה של הלומד\ת, לכן אין הפרט (ומוזר ככל שיהיה) מעיד על הכלל, אלא רק על עצמו.
תודה ר' יצחק, ר' גבריאל אני מציע להניח לדיון כרגע, יש כאן את שני הצדדים וזה מספיק לנו.
השאר תגובה