שאלה:
שלום הרב
סליחה מראש על השאלה שהיא די קשה אבל מאוד מטרידה אותי בתקופה האחרונה.
חשוב לי בבקשה שהשאלה תהיה אנונימית ולא יפורסם המייל שלי.
אני באה מהציבור החרדי ומאמינה בערך העצום של לימוד תורה , חסד וצניעות.
אבל בתקופה הזו במיוחד קשה לי מאוד להבין כיצד ייתכן שיש צבא שלם שנלחם, חיילים שמחרפים נפשם, אמהות ונשים שחוששות כל הזמן לגורל ילדיהם או הבעלים שלהם.
ובאותו זמן בציבור החרדי , שאין ספק שלומדים ומתחזקים וכו', אין את התחושה הזו של הפחד על גורל יקירהם שמגוייסים למלחמה.
גם אם ודאי נסכים שערך לימוד התורה גדול מאוד, הרי אי אפשר להשוות את הקושי של אמא שמתמודדת עם לחץ יומיומי שבנה יחזור בחיים לאמא חרדית ששולחת את בנה לישיבה ולא חוששת לגורלו.
זה גורם לי להבין את הכעס של הציבור החילוני והדתי לאומי של אפליה בנשיאת הנטל.
כי למה שיהיה ציבור שלם של הורים שכולים שהבן שלהם מסר את נפשו לעומת ציבור שלם שאחוז קטן ממנו לוקח חלק בלחימה במובן הפיזי.
האם זה פייר ?? הרי רוב האמהות, גם שאינן דתיות היו מעדיפה שבנן ילמד תורה במצב כזה ולא ילך לצבא, ויש לא מעט מסורתיות שבשמחה הין מוותרות על הלחימה של בנן ובלבד שישאר בחיים.
אבל הרי אין להם זכות בחירה וחיילים שאינם חרדים מחוייבים להתגייס.
זה מרגיש כאילו הציבור החרדי מנצל את זה שיש מי שיעשה לו את העבודה.. אבל האם חלילה דמם של החיילים שאינם דתיים שווה יותר מדמם של החרדים??
האם זה הגיוני שחייל שהולך למלחמה נהרג ומגן בגופו על מישהו אחר שלא מגויס למאמץ המלחמה?
ולא דיברתי כמובן על החלק של הפרנסה של חיילי מילואים שהגם שמקבלים החזרים, הפרנסה של חלקם נפגעת בשל היותם עצמאיים שאין מי שיעשה את העבודה עבורם ואצל חרדים הכל ממשיך כרגיל…
ומה יהיה בעוד עשרות שנים שמבחינה דמוגרפית גם החרדים יהיו חלק גדול יותר בעם, מי יעשה את עבודת הצבא?? אי אפשר כל הזמן להסתמך על הציבור שאינו חרדי שיעשה את העבודה…
סליחה על האריכות אבל ממש אשמח לתשובתך.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך כואבת מאוד, ובהחלט עומדת בליבת הויכוח הישראלי. רק לפני שאנחנו נכנסים לעצם הדיון על גיוס בני ישיבות, אני רוצה להתייחס למה שאת הצגת, שהוא בעיני לא הנקודה הנכונה.
את מדברת על כך שאלו מרגישים פחד ואלו לא, אלו מסתכנים ואלו לא, הנושא הזה אינו המרכזי בענין, משום שאם אכן לימוד התורה הוא התפקיד שלהם וזה מה שחשוב למדינת ישראל בעת הזו, אז את זה הם חייבים לעשות. לצורך הענין, גם הרמטכ"ל כרגע אינו מסתכן ואף על פי כן פעילותו במלחמה הזו חשובה ומשמעותית הרבה יותר מחייל פלוני או אלמוני שנמצא עכשיו בלב עזה. כלומר החשיבות הייעוד והתפקיד אינם נקבעים לפי רמת הסיכון, ואין קשר בין הנושאים.
כמו כן, שירות בקרבי הוא בעצם על בסיס התנדבותי, חייל שאינו רוצה לשרת בקרבי אינו משרת. וכאשר אנחנו מסתכלים על החיילים שנמצאים היום בעזה אנחנו אכן נוכחים לדעת שיש המון חיילים דתיים ומסורתיים, בלי שום ליחס למספרם באוכלוסיה, משום שהם באמת אנשים יותר אידיאליסטים ומתנדבים יותר לפעילות קרבית בעלת סיכון. כך שמי שלא רוצה, לא משרת בקרבי. זכות גדולה לכל מי שמוסר נפש להצלת ישראל, אבל לא כופים זאת על אף אחד.
השאלה האחרת היא אכן השאלה האמיתית, מה תפקידם האמיתי של בני הישיבות, האם נכון לפוטרם מגיוס או לא. וכאן יש שלושה נושאים שיש לדון בהם: 1. זכות התורה העומדת לחיילים, וכל המשתמע בפרשת בחוקותי ועוד, שבעצם כל זכות קיומנו בארץ הזו זה אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה. 2. האם למלחמת מצוה יוצאים גם תלמידי חכמים, ואיך זה משתלב בכל הנושא. 3. האם הצבא מתאים לחייל חרדי, ומאפשר לו שירות בלי ירידה רוחנית או התמודדות בשמירת מצוות. אלו שלושת הנושאים שיש לדון בהם.
בנוגע לשאלה הראשונה, אני חושב שכל יהודי מאמין יודע שפסוקי התורה מלאים בכך שכל זכותנו על הארץ הזו היא התורה והמצוות, ויתירה מכך, כל קיומנו כעם העתיק בעולם, וכל אחיזתנו בתורה שהיא מרכז החיים ותכלית העולם, הוא רק בגלל אותה שדרה מרכזית שעמדה במסירות נפש על שמירת התורה והמצוות וייצרה תלמידי חכמים ומורים לעדה. ולכן, כשם שהקיום הגופני שלנו מצריך צבא, כך הקיום הרוחני שלנו, וגם כל העתיד שלנו מבחינת התבוללות גשמית ורוחנית, מותנה בבני הישיבות ובהעמדת קרן התורה ההלכה ההוראה והתלמוד בעם ישראל, ולכן יש לבני הישיבות חלק מרכזי מאוד בכל הקיום של עם ישראל בעתיד מכל הבחינות האפשריות, וזו תרומה מכרעת רבת משמעות שאין לבטלה, אפילו במשקפיים חילוניות, אם רק יהיו כנות. חשוב לדעת זאת! בני הישיבות תורמים לכל קיומו של עם ישראל גם במובן הטכני של נצחיות עמנו ללא התבוללות כשאר עמי קדם, וגם מצד נצחיות התורה.
בנוגע לשאלה השניה, שהיא בעצם שאלה הלכתית, האם זה נכון שבני ישיבות פטורים מלהלחם: יש כמה מקורות לכך שתלמידי חכמים יוצאים למלחמת מצוה, אקצר קצת במובאות. הגמרא בסוטה מד ב אומרת שלמלחמת מצוה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וידועים דברי הרמב"ם בהלכות מלכים שעזרת ישראל מיד צר היא מלחמת מצוה. וכתב שם בס' קרן אורה (ד"ה והרמב"ם): "משמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן". כלומר בשונה ממלחמת הרשות ששם תלמידי חכמים פטורים, מלחמת מצוה שהיה הגנת עם ישראל גם תלמידי חכמים יוצאים. וכן כתב המהרש"א שם (י א) לגבי חטאו של אסא שעשה אנגריה בתלמידי חכמים, ולקחם למלחמה, שהיה נחשב לו לחטא בגלל שהיתה זו מלחמת רשות, אבל למלחמת מצוה גם תלמידי חכמים יוצאים.
אמנם יש שצידדו לפטור תלמידי חכמים מגיוס צבאי אפילו למלחמת מצוה מחמת שני מקורות:
א. הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב – יג כתב:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". עד כאן לשונו .
הרי ששבט לוי וכל מי שנדבה רוחו להיות בן ישיבה כמותם, לא עורכים מלחמה.
אולם לעניות דעתי אין זו ראיה מכרעת משתי סיבות: ראשית, כבר הקשו אחרונים רבים מדוע הרמב"ם הביא הלכה זו רק בהל' שמיטה ויובל ולא בהל' מלכים שם הוא מפרט את כל דיני היוצאים והחוזרים מהמלחמה? שנית, מפורש בדברי הימים (א' יב, כז) שדוד המלך לקח לצבא מבני לוי ארבעת אלפים ושש מאות חיילים, הרי שגם בצבא דוד שירתו בני לוי. וכן הקשה הגר"ח קנייבסקי בדרך אמונה מכך שבניהו בן יהוידע היה מגיבורי דוד ועוד. ובכלל היאך יתיישבו הדברים עם דברי האחרונים לעיל שנקטו בפשיטות לחייב תלמידי חכמים במלחמת מצוה. ולכן נראה לי פשוט מתוך לשונו של הרמב"ם שהכל מדובר במלחמת ירושת הארץ, שכיון שבני לוי לא נוחלים חלק בארץ, לכן הם גם לא לוחמים על כיבושה, אבל בסתם מלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר, גם שבט לוי נלחמים כמו בימי דוד. ואם נעיין היטב כך נראה לי אמת.
שנית, גם אם נקבל ששבט לוי פטורים מהמלחמה, ודאי מה שכתב הרמב"ם שכל מי שנדבה רוחו וכו' הוא כבני לוי, אין כוונתו לכל פרטי הדינים האמורים בהם, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם שנדבה רוחו להיות תלמיד חכם מפסיד את חלקו בארץ ואינו נוחל בה! וכשם שפרט זה שכתב הרמב"ם אינו אלא בבני לוי, כך הפרט השני באותו המפשט, שאינו בעורכי המלחמה, אף הוא אמור רק בבני לוי ממש ולא בכל מי שנדבה רוחו אותו וכו'. כך שמדברי הרמב"ם אין ראיה.
יש עוד ראיות ששבט לוי השתתפו במלחמות: בגמרא קידושין (כא ב) נסתפקה הגמרא "כהן מהו ביפת תואר", משמע שהבינה בפשטות שגם כהנים נטלו חלק במלחמה.
כמו כן במשנה בסוטה (מד א) נאמר: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ… רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט". מבואר שהצטוו להפריש מתוך הצבא כהנים עוברי עבירות, ובפשטות מבואר שהיו שם כהנים. אמנם יש ליישב כל זה אבל בלאו הכי נראה לי שאין ראיה מהרמב"ם וכאמור.
[אמנם, הגאון הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל, מחבר שו"ת ציץ אליעזר, בספרו הלכות מדינה (חלק ב, פרק ד) הוכיח מדברי הרמב"ם אלו שבני ישיבות פטורים מגיוס, וז"ל:
"למדנו מדברי רמב"ם אלה שסבירא ליה שזכות שבט לוי להיות מובדלים מדרכי העולם, לא לערוך מלחמה כשאר ישראל, אלא להיות חיל השם, ניתנת לכל איש ואיש מבאי העולם אשר התרומם בהנהגותיו הרוחניות להיות מובדל מחשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, ומושקע ראשו ורובו בעבודת ה' בהכרת חובתו בעולמו ובלימוד תורתו הקדושה, אשר תורהו ותנחהו בדרך הרצויה להיות ה' חלקו ונחלתו לעולמי עולמים. ומכיוון שמדובר ברמב"ם שם לעניין כיבוש נחלת ארץ ישראל שהוא מלחמת מצווה, נלמד מדברי הרמב"ם שכמו שבט לוי, כן הוא פוטר את העוסקים בעבודת ה' ובתורתו אפילו ממלחמת מצווה"].
ב. אחרים ביקשו להביא ראיה לפטור בני הישיבות ממלחמת מצוה, מדברי הגמרא בבא בתרא ז ב ואילך שתלמידי חכמים לא בעי נטירותא, כלומר הם לא משלמים על שמירת העיר וחומותיה, משום שתורתם מגינה עליהם. אמנם, מלבד מחלוקת המפרשים שם אם מדובר בשמירה מגנבים בלבד או גם מסכנת נפשות, גם כתב הרדב"ז שזה לא שייך בזמנינו משתי סיבות: 1. אין אנו יודעים מי הם החכמים שמעלתם כזו שאינם צריכים שמירה. 2. דין זה אמור רק כאשר החכמים בוטחים בה' באופן כזה שהם מוכנים לוותר לגמרי על השמירה, אבל אם הם רוצים שאחרים ישמרו או ישלמו את השמירה ופוטרים עצמם מלשלם בגלל לימודם, זה לא עלה על לב מעולם וודאי אינו נכון. ראה שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב, כך שאין מקור מגמרא זו כלל.
אלא שחשוב לציין, שגם לפי כל הנ"ל, אין סיבה לחייב בני ישיבות בגיוס רגיל, אלא רק בהשתתפות במלחמת מצוה. בזמני שלום הם ודאי פטורים כמו בשאר מלחמות הרשות, ונעסוק בזה להלן.
יש שתי טענות אמיתיות שמחמתן בני הישיבות פטורים מגיוס, גם במלחמת מצוה! ועל כך יש לסמוך!
האחת, הצבא אינו זקוק לכל הנוער לצורך גיוס. ולכן, כיון שתפקידם של בני הישיבות קריטי לעתידם הרוחני ולעתידו הרוחני של עם ישראל, הם פטורים. אמנם ידועים דברי החזו"א (עירובין ליקוטין סי' ו אות ג) שכתב: "נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפי' חתן מחדרו לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחון המלחמה, דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין". כלומר, שבמלחמת מצוה גם אם לא צריך את כולם, הצבא רשאי לומר שהוא מעדיף אדם פלוני או שהוא מעדיף שלא לסנן בין חייבי הגיוס כדי שודאי נצליח וכו', ואז יוצאים כולם גם אם לא צריך אלא את חלקם. מכל מקום ודאי אין דבריו אמורים באופן כזה שבאופן מובהק לא זקוקים לכולם, ואין יכולת ואפשרות לגייס את כולם ולהכשיר אלא את חלקם [וגם היום הצבא שמן ויש בו הרבה עורף מיותר…], ולכן הנכון הוא לתעדף לפי הצורך הרוחני. שהרי חשוב מאוד לדעת, שהנקודה האמיתית לגמרי, היא שבזכות לימוד התורה החיילים מצליחים, זה גם חשוב וקריטי ללחימה. אז נכון, כאשר צריכים את כולם, אין סומכים על הנס ועושים השתדלות בדרכי הטבע ולא לומדים תורה, אבל כאשר לא צריכים, זו ודאי הדרך הנכונה שבני הישיבות ילמדו ובזכות זה יזכו לנצחון בקרב, והוא דבר פשוט וברור.
הנקודה השניה, חשוב לדעת, שהגיוס לצבא היום שונה מאוד מבימי דוד. ראשית הצבא אינו מתאים לנו נקודה. הוא כור היתוך של החברה החילונית, כל אדם דתי שמשרת בצבא יעיד ברורות שהוא חווה ירידה רוחנית, יש בעיות צניעות קשות, אוירה של הפקרות וכו' ואין צורך להרחיב, ומלבד זה אין שום נכונות בצבא לאפשר חיים הלכתיים חרדיים מלאים, מבחינת כשרות כפי שאנו רגילים, מבחינת לימוד תורה ותפילות, שבת ומועד וכו' וכו'. הצבא בכלל לא מבין את זה ולא שם בכלל. ובאופן כזה אסור לבן ישיבה ללכת לצבא. הוא מקריב כך את כל רוחניותו וזה כמובן אסור ולא קשור לכל הנ"ל.
מלבד כל זה, כל הנושא של מלחמת מצוה הוא בזמן המלחמה עצמה, אין חובת גיוס לשירות ארוך לצורך הכנה למלחמה עתידית שאולי תבוא. ולכן לפי מציאות החיים שלנו היום וצורת פעילות הצבא כל הנושא אינו קיים.
לסיכום: בני ישיבה פטורים מגיוס ואינם הולכים לצבא ויעודם בישיבה משלוש סיבות מרכזיות:
1. בצבא לא צריך את כל הנוער ולכן התפקיד שלהם חשוב יותר, וכל זכותנו וקיומנו וכל עתיד האומה הפיזי והרוחני נתון בידיהם, וזה לאין ערוך משפיע יותר מאשר היו הולכים גם הם לגיוס צבאי. 2. הצבא לא מתאים לאדם חרדי באופן הכי קריטי ומשמעותי ששייך. 3. אין צד לגייס בני ישיבה אלא למלחמת מצוה בלבד ולא לגיוס שגרתי, במציאות החיים היום זה לא שייך כל כך טכנית.
ולשאלתך, מה יהיה כשכן יהיו צריכים אותם, ודאי הכל ישתנה בהתאם לצרכי הדור ובהתאם להתאמה של הצבא, אין בכך ספק כלל. ותפילתנו שבעזרת ה' משיח צדקנו יבוא במהרה, ואכן הכל יתנהל כמו צבאותיו של דוד המלך עליו השלום.
שוב פעם
אני מבקש רשות להחמיא
על מענה ענייני מקורי ו….תורני
תודה.
השואלת טוענת
יהרי רוב האמהות, גם שאינן דתיות היו מעדיפה שבנן ילמד תורה במצב כזה ולא ילך לצבא
מה דעתכם על הטיעון
הסברתי בתחילת התשובה שזה לא רלוונטי לגבי הגדרת התפקיד וחשיבותו. כמובן יש הרבה להעריך ולהכיר טובה למי שמוסר נפש כך, זה דבר שקשה לתארו, אבל זה לא נוגע לחלוקת הנטל, החלוקה צריכה להיות לפי התאמה ויעוד ולא לפי סיכון.
כמו8 כן וכאמור אף אחד לא חייב על פי חוק להיות קרבי. וכל מי שרוצה יכול לשבת וללמוד תורה.
כבוד הרב, ממש נהנתי לקרוא! כל מילה יהלום!
יחד עם זאת, זה ממש לא נכון ש"הציבור החרדי לא משרת". המשפט הזה אולי משרת מישהו במלחמתו נגד צבור יקר וקדוש זה אבל זה שקר גס. נתחיל בכך שגם בציבור החילוני ישנם רבים שלא מתגייסים מכל מיני סיבות (וגם בגלל נושאחם עקרוניים כמו "צבא כיבוש" וכדו'). ישנם גם רבים שמשרתים בכל מיני ארגונים אזרחיים חברתיים ונחשבים מבחינה חוקית למסגרת כמו שירות לאומי. אז כל מה שצריך זה להכיר באירגונים כמו "יד שרה" "עזר מציון" "עזרה למרפא" ועוד רבים וטובים כמותם כ"שירות לאומי". וגם בצבא עצמו ישנם גדודים חרדים.
כל מה שאתה אומר נכון, אבל השאלה היא עקרונית ולא פרקטית, כלומר אנחנו מחנכים את הנוער באופן גורף ללכת לישיבות ולא להתגייס, נכון שיש כאלו שלא מסתדרים עם הלימוד והם הולכים לצבא או למסגרות שציינת, השאלה היא איך ברמה העקרונית ניתן לשאוף שציבור שלם או חלק הארי שלו ילך לישיבה ולא לצבא.
תודה הרב על התשובה המפורטת. ישר כוח!!
הארת את עיניי.
אבל מבקשת לציין שישנם מספר דברים שאינם מדויקים.
ראשית, הצבא כן זקוק בהחלט ליותר גיוס לקרבי. הסיבה שמגייסים עכשיו כל כך הרבה מילואים היא כיוון שאין מספיק חיילים קרביים בסדיר. יש שאומרים שאם היו יותר חיילים בשמירה על הגבול בדרום אז היה אפשר למנוע אולי חלק מהטבח ב7.10.
כך שאי אפשר לטעון שלא חסרים חיילים קרביים (אני מדברת ספציפית על קרבי).
שנית, זה לא נכון שמי שלא רוצה קרבי לא יילך לקרבי. חיילים לא מחויבים ללכת לגדודים מובחרים אבל חייל שכשיר לכך כן מתבקש ללכת לשריון למשל או שמירה על יישובים. כך שזה לא נכון לומר שרק מי שרוצה הולך לקרבי.
שלישית, לגבי הדת- מהיכרות עם חיילים דתיים רבים, ישנם גדודים שמיועדים לציבור תורני מאוד ללא בנות, עם הכשרים מהודרים ותנאים מתאימים לציבור דתי.
והם לא חווים ירידה בדת שם כלל.
בסיכום דבריי אגיד , שהתחושה שלי היא ש"נוח" לומר שבני הישיבות לא יכולים/ לא צריכים להתגייס כי יש מי שיעשה את העבודה… אבל זה ממש לא בסדר ולא מוסרי שיש ציבורים שלמים שהם ומשפחותיהם מוסרים נפשם להגנה על המדינה ויש ציבור שלם שמתנער מכך.
ואני כן מאמינה מאוד בלימןד תורה, בניי לומדים במסגרות מאוד תורניות של לימוד תורה רציף. ועדיין חושבת שיש חוסר הגינות בהתנהלות הזו. רצוי מאוד כמובן וחובה להשאיר קבוצה יפה של לומדי תורה שאכן לומדים בהתמדה ועילויים בתורה. כולנו יודעים שלא כל בני הישיבות והאברכים לומדים כל היום. הרבה מהם לא בנויים לזה או שהם לומדים חלק מהיום ולא כל היום בהתמדה, או שיש לנם הרבה הפסקות במהלך היוח, ולפחות את הקבוצה הזו היה מתבקש שהרבנים יעודדו להתגייס לחילות הדתיים יותר.
אשמח לשמוע מהרב מה דעתו על מה שכתבתי.
תודה רבה!
תודה על דברייך.
למעשה שאלתך הראשונה והשניה מיישבות זו את זו. כלומר, פורמלית וחוקית כדברייך, כל אדם שכשיר לקרבי מתבקש לעשות זאת. בפועל, הצבא מזה שנים בתפיסת עולם שאומרת שצבא קטן ומיומן עדיף, ולכן דה פאקטו מי שרוצה הולך לקרבי ומי שלא רוצה לא הולך, וזה מסביר את האחוז הענק של דתיים ומסורתיים ביחידות הקרביות, אינני רוצה להרחיב בזה מחמת רגישות הענין, אבל כל אחד מבין שהסיבה לחוסר כביכול בחיילים קרביים הוא החלטת הצבא שלא לגייס לקרבי אלא את מי שמעוניין בכך. מכאן המחסור שכרגע נוצר בחיילים קרביים, וגיוס המילואים הרחב. גם החוסר בחיילים באותו יום נורא לא נובע מכך שחסרים חיילים אלא מכך שהצבא סמך במודע על יכולות טכנולוגיים והעדיף את זה על פני נוכחות אנושית, מה שאכן התברר ועוד יתברר כטעות איסטרטגית. כך שלא בחורי הישיבות נדרשים לשירות קרבי, אלא הצבא צריך לעשות חושבים מתוך מצבת האנשים שהוא מגייס כיצד לנתב אותם.
כמו כן, יש לשים לב שדברינו אמורים לגבי מלחמת מצוה, ימים כמו אלו שאנו חווים עכשיו אינם שכיחים ב"ה, ולא היו שנים רבות, המצב הרגיל הוא נוכחות צבאית ביו"ש ועוד שלזה יש כח אדם מספק, גיוס לתקופה ארוכה של תלמידי חכמים כדי להכשיר אותם למצב כזה כמו עכשיו הוא כבר נושא הלכתי חדש, זו כבר לא יציאה למלחמת מצוה אלא הכנה עקרונית לכל צרה שלא תבוא. וגם בזה הדיון רק על גיוס טירונות בסיסי ודאי לא שירות ארוך, שבזה ודאי פטורים מחמת לימודם ככל שזו אינה מלחמת מצוה עכשוית וכאמור.
מה שכתבת שאין קשיים רוחניים וכו', ראשית עובדתית זה לא נכון ואנחנו כאן משיבים להמוני חיילים במשך שנים ומכירים בעיות קשות בכל היחידות הדתיות, אינני יודע איזה רף את דורשת, אבל הרף הקיים אינו ישיבתי, הוא נמוך הרבה יותר, והוא בודאי ניתוק משמעותי מאוד מהלימוד והווי החיים הישיבתי מה שגורם הכרח נשירה מהישיבות וחוסר רצון להמשך חיים ישיבתיים אצל נערים רבים. והעובדות מוכיחות שמספר אברכי הכוללים בקרב הציבורים המתגייסים נמוך בלי שום יחס, יש לכך עוד גורמים אבל גם הצבא עושה את שלו. גיוס כזה שיאפשר אוירה תורנית ישיבתית רחוק מאוד מהקיים ומהרצון של גורמי הצבא כיום. כמובן יש שיוצאים משם טהורים וצדיקים, אבל כשמדברים על ציבור, צריך לבחון את זה במשקפיים כלליות יותר.
מי שלא לומד צריך להתגייס, אבל לא עליהן אנחנו מדברים, מתמידים יותר או פחות הם עדיין בני ישיבה שרוב יומם בתורה.
עשיתי צבא ואני לא חושב שיש הרבה בחורי ישיבה חרדים שיתגייסו וירדו רוחנית בצורה משמעותית בצבא ,בטח אם יתגייסו מעל גיל 20 שאז עוד יותר עוברים את גיל ההתבגרות ובטח אם לשירות קצר.. ואם כן זה כנראה יהיה כשל חינוכי.. צריך גם לדעת שכמעט כל הדתיים שנחלשו בצבא לא למדו בישיבות הסדר.. ובכללי יש הרבה גורמים שעלולים להחליש חוץ מהצבא( אינטרנט פרוץ, שאלות אמונה, בית חלש תורנית וכו') ואם מדובר בנוער נושר אז אדרבה אולי יתחזקו בצבא כי בפועל הצבא מחזק חילונים..- כשרות תמידית, נוהל שלא עובדים בשבת, יותר צניעות מאשר ברחובות פרוצים, חינוך לערכים ומשמעת, ועוד ועוד..(אך צריך עיון אם גם נושרים יכולים יותר להחלש בצבא)
ישר כח כבוד הרב
כבודה של תורה, תשובה רצינית לפי תורה
אמתית ולא סיסמאות
במסגרת מה שניתן לענות בפורום אינטרנטי מקוצר
תודה רבה.
זה נושא מורכב מאוד, ומבחינה מסויימת הסיכון לנוער חרדי גדול מלנוער של הסדר, שמורגל מילדות בהתחככות הזו. זה נושא ארוך ועמוק.
תודה.
שלום וברכה יישר כח על התשובה.
אני חושב שהתגובה לכך שהרבה בוחרים לא להתגייס לקרבי זה אדרבה – שבני התורה, שמבינים את החשיבות של ההצלה של עם ישראל, 'כל המציל נפש אחד וכו' ' , צריכים להיות הראשונים שעומדים על המשמרת, ולא האחרונים.
מכל מקום, לא ברור לי לפי דבריך, למה לא לחייב את כולם בגיוס בסיסי (מה שנקרא היום 'הסדר מרכז'), תשעה חודשים של הכשרה בסיסית וחזרה לישיבה לתקופה ממושכת, בשביל שבמקרה של מלחמה יהיה אפשר להשתמש בבני הישיבות. במקרה שלנו כעת, כשהיה צריך כוחות, אי אפשר היה לגייס את בני הישיבות כי לא הייתה להם הכשרה.
מכל מקום, צריך לדעת שהגיוס הוא מצווה, עזרת ישראל מיד צר, והיא מצווה שלא יכול להיעשות על ידי אחרים – קודם כל בכלל שהצבא זקוק לכל אחד בעל הכשרה קרבית, ואנחנו יודעים את זה היום מדרישתו להאריך את שירות הסדיר, ואת שירות המילואים. ודבר שני – באמת בגלל האמירה שהצבת שהיום כל מי שלא רוצה לשרת בקרבי לא משרת, ולכן דווקא בני הישיבות צריכים להיות אלה שמתגייסים, שהרי אם אין אחרים שיעשו את המצווה – צריך לסגור את הספר.
מכל מקום, אופפת מעל כל התשובה האמירה שזכות התורה מגינה עלינו. זה נכון, אבל זה לא סותר את העובדה שבני הישיבות צריכים להתגייס, שהרי לימוד התורה קיים גם כשאני מתגייס. בדורנו אנו, רבבות רבבות של לומדי תורה בארץ ובעולם, וגם אם בני הישיבות יתגייסו – זכות התורה קיימת ותעמוד לימינם, ובפרט שהם עסוקים במצווה גדולה של 'עזרת ישראל מיד צר' שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
ועוד לגבי הקלקול בצבא. ובכן, החיים הדתיים שלנו רצופים קשיים ואתגרים. חתונה היא אתגר במפגש עם המין הנשי, הפרנסה היא אתגר, החיים בחברה בכלל הם מאתגרים, במקרה של קיום מצוות – התורה לא הדריכה אותנו לברוח מההתמודדות, אלא לפחד (אשרי אדם מפחד, בדברי תורה כתיב). העובדה שצה"ל הוא לא מקום לבני ישיבות היא עובדה שאפשר להתווכח עליה, אבל גם אם נניח שהיא נכונה – האם זה מאפשר לנו להיות פטורים מקיום המצווה במקרה של פיקוח נפש של ציבור? מה נאמר על אסתר המלכה שסיכנה עצמה סכנה רוחנית ופיזית עצומה בשביל עם ישראל וחז"ל שיבחו אותה בסוף וכתבו אותה לדורות! וכאן לא מדובר באישה בודדה בארמון של מלך גוי ערל, אלא באדם שמתגייס לצבא שמשתדל הרבה ללכת לקראת החייל הדתי בתפילות ובכשרות וב'שילוב הראוי', מי יותר ומי פחות. הצבא מלא ברבנים צבאיים שמשתדלים להפוך את השהות של החייל הדתי ליותר מוצלחת. ברור לי שלא הכל שלם – אם זה בוודאי לא סיבה לפטור משירות (ובמיוחד אחרי שהרב הראה בעצמו שההיתרים לא מבוססים דים).
הדברים ארוכים ויש עוד הרבה מה לומר, אך כתבתי די.
בברכה התורה ובהערכה גדולה.
יישר כח על דבריך, טרם שננסה לגעת בפרטים הספציפיים שכתבת, אני רוצה לכתוב נקודה חשובה שבעיני היא קריטית, ונוגעת לכל חיל דתי, ויש לי בענין זה אם אפשר לומר זאת, טרוניה גדולה מאוד על כל הניהול של ההסדר, ואני כותב זאת מתוך הרבה ניסיון כאן באתר ואסביר:
אתה בעצם בא מתוך סוג של כניעה כזו שאומרת, זה הצבא, זו המדינה, זה המצב, ועכשיו אני, כיון שאני יודע את חשיבות השמירה על עם ישראל, עלי לקבל על עצמי כל פשרה נדרשת ומוכרחת, כדי שאוכל לקיים את חובתי כפי שאני רואה אותה, להתגייס לצה"ל.
בעיני, התבוסתנות הזו הביאה את השירות לחיל הדתי לעברי פי פחת, לסכנה רוחנית גדולה שגובה חיים רוחניים של נערים רבים מאוד, וחבל! אספר סיפור קטן שמתרחש לאחרונה ושמעיתיו מכלי ראשון מר"מ באחת מישיבות ההסדר בארץ: לצה"ל יש קושי מסויים לאייש את מצבת כח האדם הנדרשת בטנקים. חיילים קרביים בעלי יכולת טובה מעדיפים להיות ביחידות העילית של הרגלים ולא בטנקים. כאן פנה צה"ל לישיבות ההסדר בבקשה שיפנו תלמידים לשירות בשריון ויהיו טנקיסטים. ישיבות ההסדר נענו לצורך, וכאן ציפתה להם הפתעה מרה. צה"ל לא הסתפק בפתרון הזה, וכחלק מפתרון הבעיה הכניסו בכל טנק גם חיילת אחת! זה כמובן מקרה קיצוני, ובעיני גם לא אנושי [לא רק מהבחינה הדתית ואינני רוצה לפרט כאן כרגע] ושמעתי שהרב מדן מנסה לטפל בזה, אבל כאן השאלה שלי כיצד אנחנו נוהגים במקרה כזה? האם זה "ניסיון", ואדרבה, צריך לעשות עבודה עצמית ובחיים יש גם אתגרים כמו שציינת, או שצריך לשבור את הכלים מול צה"ל לחלוטין, ולומר רבותי! אם אתם רוצים אותנו כאן יש לנו דרישות דתיות! איזה היגיון יש שצה"ל ירדוף אחרי חיילי ההסדר, וכולנו בקרבות האחרונים רואים שאחוז נכבד מאוד מהחיילים הקרביים הם דתיים, ומצד שני יבואו לקראתם בצורה הכי מינימלית שאפשר?! זה אבסורד שזועק עד לשמים! בעיני, אסור להשלים עם התופעה הזו, אילו הייתי נדרש לנהל את השיח בין הצבא להסדר הייתי שובר את כל הכלים ודוקא לאחר הבירור שנעשה במלחמה הזו, מודיע לצבא חד משמעית, שאם רוצים לראות חייל הסדר אחד, הם צריכים להבטיח שהוא לא יהיה בחברת נשים כלל כל ימי שירותו הצבאי חד משמעי. וזה לא משנה שבחיים הוא כן ידרש לכך, שנית הגיל יהיה אחר, המצב המשפחתי יהיה שונה, ושלישית, אז הוא נאלץ לעשות זאת בבחירתו כי הוא זה הזקוק לפרנסה, כאן המדינה צריכה אותו! אז אם צריכים אותו לא יכולים לרמוס את רגשותיו ואת אמונתו. נכון שהתורה לא אומרת לברוח מהתמודדות, אבל יש להתנגד להתמודדות מיותרת.
וחשוב לי לציין, שמה שכתבתי אינו נוגע רק למקרה קיצון כמו החיילות בטנק, אני שומע כאן כל יום [ואני כותב כרגע על ימי שגרה ולא מלחמה] "יש אימון מיד בבוקר מוקדם, כי יש מח"ט שצריך לראות, ולכן אין לנו זמן לשחרית, זה נקרא צרכי מצוה ומותר לפני התפילה? אפשר לומר קריאת שמע ולהתפלל אחרי זמן קריאת שמע", ואני אומר, רבותי! לא החשבון ההלכתי שגוי, אלא עצם השאלה!! יהיה המח"ט הנכבד שמנמן ככל שיהיה! הוא לא יכול לרמוס את זכותו של חייל דתי לפתוח את היום בתפילה שמוקדש לה הזמן הראוי! אימון יכול להיות בהמשך היום ויתכבד המח"ט ויתאים את הלו"ז שלו לצרכי החיילים! התבוסתנות הזו בעוכרינו! כך לגבי שבת וכשרות וכל דבר. אם הצבא רוצה חיילים דתיים, והוא רוצה, כי מה לעשות אנשי תל אביב שיודעים טוב טוב לצעוק, לא רוצים להיות חיילים קרביים, הוא חייב לבוא לקראת עד הסוף! לא יתכן שלחייל דתי תהיה התמודדות מול נושא של שירת נשים! זה לא יתכן ויש לשבור על כך את כל הכלים!
לכן, אני שב ואומר, הצבא לא מתאים לבני תורה ולא רוצה היום להתאים את עצמו לבני תורה, ואין לנו כל אפשרות לוותר בענין זה, כי זה אבסורד הזועק עד לשמים.
לשאלתך לגבי הסדר מרכז, שים לב, ב"ה מלחמה היא מקרה קיצון, מלחמה כמו זו שנתקלנו בה עתה עם החוסר בחיילים קרביים, דומני שלא היתה מאז מלחמת יוה"כ, אם אתה מאמין כמוני שהתורה היא ערך עליון, לעתידו הרוחני של עם ישראל, וגם להצלתו בעת הזו, אין היגיון לחייב שירות כה ארוך כמו הסדר מרכז, לבטל מהלימוד להוציא אנשים ממסרת של לימוד תורה, מחמת החשש לתרחיש שמא תהיה מלחמה, לזה לא מצינו שום תקדים ושום מקור הלכתי בכל היון שניהלנו בגוף התשובה.
לגבי אמירתך ששירות ההסדר מוכיח שניתן לשרת ולהשאר בלימוד, זה לא מדוייק, ראשית תעיד הנשירה העצומה בציבור הדת"ל שבעיני אחד הגורמים המשמעותיים לה זה הצבא. שנית, זה לא סוד, שבציבור הדתי לאומי, ובהחלט בין בוגרי ישיבות ההסדר, הרוב הגדול והאיכותי אינו נשאר בלימוד תורה אלא משתלב בחיי המעשה. גם אלו שנשארים, לא יושבים בכולל ולומדים אלא בדרך כלל משמשים ברבנות או בהוראה. אינני בא להתווכח כרגע מה נכון יותר, אם להשאר בלימוד או לא, אבל הרצון החרדי הוא כן להשאר בלימוד, וחד משמעי השירות הארוך הזה בצבא פוגם ברציפות ובחשק וביכולת הלמידה הזו. אז נכון, אם אין ברירה, חובה והכל יוצאים ואין שאלה בכלל, אל כאשר רבים מאוד מבני הארץ הזוט שאינם בתורה, משתמטים משירות חובה למרות שעל פי חוק הם מחוייבים בכך, והצבא אינו עושה דבר כדי לחזק את הרצון המודעות והאכיפה ולהביא לכך שכן ישרתו והצורך בבני הישיבות יתייתר, אין היגיון לבוא ולומר דוקא לאלו שנוכחותם בישיבות חשובה לעם ישראל, תבואו ותשלימו אתם מה שהצבא אינו אוכף במקומות אחרים.
כדבריך הדברים עוד ארוכים אבל כתבנו די. יתן ה' שנזכה לגאולה שלמה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
"אין דבריו אמורים באופן כזה שבאופן מובהק לא זקוקים לכולם, ואין יכולת ואפשרות לגייס את כולם"
ואם הצבא יחליט שהם אכן צריכים עוד אנשים (או כולם), אז יש מצווה על בחורי ישיבה ללכת לצבא?
ראשית, זה רק אחד הנימוקים שכתבנו… שנית, לא אם הצבא יחליט סתם כך שרירותי, אלא אם אכן זה יהיה המצב. כרגע המצב הוא שמתוך מחזור גיוס סטנדרטי אחוזים מעטים נעשים חיילים קרביים.
גם לפי שיטתכם שכאן זה "מלחמת מצוה" חזקיהו המלך נעץ חרב בבית המדרש ורק כך ניצחו את סנחריב,
שלום לכבוד הרב,
ראשית יישר כח על הדברים הבהירים.
ברצוני להעיר שני דברים
1. ניתן להוכיח שהרמב"ם לא התכוון לפטור תלמידי חכמים ממלחמה בדמיון לשבט לוי- הרי הרמב"ם כותב "ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" – ניתן להבין שדוד הוא דוגמא לאדם שעליו הרמב"ם מדבר,
והרי דוד בעצמו היה יוצא למלחמות!
2. שאלה- עד כמה הדברים שהרב כתב משקפים את הדעה הנפוצה בציבור החרדי?
רק השבוע אמר הרב יצחק יוסף שתלמידי חכמים הם שבט לוי ופטורים מצבא.
אם הציבור החרדי היה מאמין ששירות צבאי הוא מצווה חשובה, היינו כבר שומעים על מאמץ להסדיר שירות בתנאים רוחניים נאותים. יותר מכך- אני חושש שנבחרי הציבור החרדי לא עושים מאמצים להסדיר שירות נאות לחיילים שכבר משרתים. כמה מהם זעקו על שירות נשים בשריון??
אני גם מסכים שבחורי ישיבה לא אמורים ללכת לצבא, רק ניסיתי לנתח את הסוגיא ולהסביר מדוע.
וכאן אני שב ואומר, הנקודה אינה רק המצב הרוחני בצבא שהוא באמת נקודה משמעותית בנושא, ואין סיכוי אגב שימצא לו פתרון בעתיד הנראה לעין, אלא גם שבעיתות שלום הם באמת פטורים וכל הנושא ההלכתי שהזכרנו הוא רק בזמן מלחמת מצוה, מה שמצריך הרבה מאוד כברת דרך גם מצד כל התפיסה בצד השני. כמעט בלתי אפשרי בהתנהלות הצבא היום.
כמו כן, והעיקר! אין ספק שהשירות הרוחני שעושים בחורי הישיבות הוא תפקידם העיקרי, והוא מבטיח את נצחיות עם ישראל, את המשכיות התורה, ואת העמדת גדולי האומה. ומי שאומר שבשביל זה די במכסות וכו' אינו מבין מה זה אלף נכנסים לתלמוד ואחד יוצא להוראה.
לכן אני חושב שזו אכן העמדה הסטנדרטית בציבור החרדי, משום שבסופו של דבר כל הדיון ההלכתי שהזכרנו אינו רלוונטי לעצם הנושא של גיוס בני ישיבות כדבר שבשיגרה.
צריך להבין גם עוד נקודה מאוד חשובה!
אחרי כל הדיבורים והדיונים, בסופו של דבר מאחורי אי הרצון להתגייס עומדת כלל ההתבדלות של הציבור החרדי מכל המפעל הציוני, מתוך חשיבה טקטית שהציונות מביאה אותנו לחילוניות ולשכחת התורה והמצוות, כך שמניעת הגיוס היא רק חלק ממהלך כולל רחב היקף, שאגב מצדיק את עצמו בתחום הנשירה, הציבור הדת"ל עובר בענין הזה ממש אסון לאומי! ולכן, השאלה הזו במידה רבה גדולה ועמוקה יותר מהמצוה כן או לא להלחם במלחמת מצוה, כיון שטמון בה עתיד הנוער כולו, כך היא התפיסה החרדית ויש בה אמת רבה, לאור הנתונים שאנחנו חווים משני צידי המתרס, הציבור החרדי מחד והציבור הדת"ל מאידך!
ואגב, הצבא עושה הכל כדי להצדיק את התפיסה הזו, ויעידו על כך חיילים דתיים שמוותרים על הרבה ערכים שלהם, בעניני צניעות בעיקר אבל גם בתחומים נוספים, כדי לשרת בצבא.
עד כאן הדיון התנהל בשום שכל. לצערי הרב שום השכל הסתיים.
הציונות הדתית לא עוברת אסון, אלא אדרבה – כמות התלמידים חכמים גדלה מיום ליום, כמות המלמדים, כמות הפוסקים, כמות ואיכות היצירה התורנית, כמות התלמידים. זה עניין של נתונים שאתה לא בקיא בהם וחבל.
אני חושב שהכח הפוליטי החרדי לא עושה די כדי לגייס את מי שלא לומד. זה בכלל לא שייך ל'אלף נכנסים להוראה', לא שייך לומר שבגלל שאלף נכנסים להוראה אנשים לא יניחו תפילין או לא יבנו סוכה. ולכן, כיוון שזו מצווה לשרת בצבא, לא שייך לפטור אנשים שלא לומדים תורה כדבעי.
אני חוזר שוב על טענה חשובה – אחוז המתגייסים לקרבי לא מספק, במקום שבני התורה, האידיאליסטים, שומרי המצוות, יהיו שם כדי למלא את השורות, הם מעדיפים לדרוש מהצד השני שיחנך את בניו (וזאת אחרי שאתה מסביר שהכח שלנו הוא מהתורה – איך אתה מצפה שהם יצליחו בכך? הרי כח התורה אצלך, ואתה מתעקש להתבדל מהם!).
כל ההשוואה לשבט לוי היא מופרכת מיסודה – א. כי שבט לוי הופרש כדי להורות תורה לשאר הציבור, והציבור החרדי מתבדל להדיא כאידיאל. ב. הדרישה של הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה יובל היא דרישה שמיעוטא דמיעוטא יכולים לעמוד בה – איך זה הפך להיות הנהגה לציבור? לילדים בני 18?
בסוף בסוף – יצא המרצע מן השק. מעולם לא הייתה כל כך הרבה תורה בארץ ישראל, מעולם. כמות הלומדים והלומדות היא פלאית, מכל הגילאים. אירופה שלפני המלחמה עמדה לפני שמד רוחני, רוב יהודי אירופה התבוללו או היו עתידים להתבולל (זה מוכח ע"פ נתונים), והנה בארץ ישראל, תחת שלטון מדינת ישראל, המגמה נעצרה והתהפכה – איך אתה ממשיך לדבר על מדינת ישראל כאויב? כמשהו שאי אפשר לקחת בו חלק? אפילו לא ביקשתי שתאמר הלל ביום העצמאות, ולא שתחגוג ביום העצמאות (למרות שמי שלא חוגג יום העצמאות הוא כופר בטובתו של הקב"ה), אבל שותפות זה גם אסור? ובמקום שבו הרמב"ם דיבר מפורשות שכשמישהו נמצא בצרה כל ישראל מצווים ללכת להצילו? ועוד כמה דיברו בתנ"ך, משה רבינו ודבורה, על מי שלא מצטרף לעזרת ה' בגיבורים!
דברי פלא. לא מוצא בהם טעם.
רבי אסף, לא הבנתי דבר אחד מדבריך, אפילו אחד, איך הוא קשור למה שכתבתי…
נכון שהציבור הלומד גדל והולך גם בציבור הדתי לאומי, יחד עם זה אי אפשר להתכחש לעובדה המצערת עד מאוד שיש נשירה עצומה של עשרות אחוזים, שמורידים את הכיפה [לרוב בצבא], או לפחות חווים ירידה רוחנית משמעותית.
המצב העגום הוא, שתלמידי חכמים רבים מאוד בניהם כבר לא תלמידי חכמים, וגם אם הם דתיים, הרבה מהם כבר פתאום נישאים בחתונה מעורבת, הדת נעשית אצלם לפחות מרכזית, ואתה בודאי מכיר את זה לא פחות ממני.
לא מן החכמה הוא להסתכל על ה"חצי כוס המלאה", ולהביט רק על אותם שנותרו בני ישיבות יקרים תלמידי חכמים מסולאים בפז, אברכים מתוקים מדבש עם אור וטהרה בעיניים, והאמן לי אני מכיר אותם יותר ממה שאתה חושב!! בעיני זה ממש לא נכון, כי כל ילד שאנחנו מפסידים הוא עולם ומלואו, וכאשר ציבורים שלמים כבר אינם בדרכם של ההורים במידה זו או אחרת, גם אם הם עדיין "שומרי מצוות", זה כאב לב גדול מאוד. מספר התלמידים שממשיכים בלימודי כולל יחסית לכלל החינוך הדתי לאומי, הוא עגום, ובודאי כשנדבר על לימוד כדרך חיים ולא לשנים ספורות להוצאת תעודה וכדומה. ואגב לאו דוקא הכשרוניים והחזקים ממשיכים בתחום,בודאי בישיבות ההסדר הרוב הגדול אינו ממשיך בלימוד, אבל אפילו בישיבות החזקות יותר [ורוב הציבור גם לא מגיע אפילו להסדר]. האתגרים שעומדים היום מול צוותי החינוך בציבור הדתי לאומי לא היו מעולם, ומדובר בעשרות אחוזים.
הקביעה שאמרת שבגלל שהשירות הוא מצוה, אזי החילון הוא לא סיבה, בעיני היא שגיאה. ואגב השגיאה הזו גורמת במידה רבה לכל הקושי אותו חווה החייל הדתי, כי אם הצבא היה יודע שגם מבחינתך כל דבר שאינו תואם לערכים היהודיים ואין בו צורך צבאי הוא קו אדום, המצב הדתי בצבא היה הרבה יותר טוב. אבל הם הורגלו להיתרים של שעת הדחק ומה לעשות וכו'.
את ההשוואה לשבט לוי הפרכתי כבר אני בתשובה שלי, אז חבל שאתה משתמש בה נגד דברי כביכול זו היתה הטענה שלי…
מה שכתבת שאני כותב על מדינת ישראל כאויב חורה לי עד מאוד! משום שזה עיוות דברי באופן הכי גרוע שיכול להיות! אתה יכול גם למצוא אצלנו באתר כמה אנחנו כותבים על מורכבות התקופה וכותבים על גודל חיבת הארץ, לא כתבתי גם מעולם שאנחנו לא נוטלים חלק בארץ ברמה הערכית, כביכול גישת סטמר שרואה בהכל סיטרא אחרא, וזה גם לא נכון טכנית, כתבתי ברמה הפרקטית האסטרטגית החינוכית שאנחנו לא יכולים לשלוח היום ילד לצבא בגלל שזה מביא אותו למצב בלתי אפשרי כמעט מבחינת הערכים היהודיים שאנחנו שואפים אליהם ולא מוכנים להתפשר בהם. לכתוב שברמה האידיאולוגית אנחנו לא רוצים לקחת שותפות כי אנחנו רואים את המדינה כאוייב, זה לא להבין שום דבר ממה שכתבנו! וראה בענין זה עוד מה שכתבנו כאן
https://din.org.il/2024/03/06/%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%9a-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%9c%d7%99/
לגבי זה שאם אני מתבדל אני חוטא לחובתי בהרבצת תורה, זו הרי שטות והבל ולא קשור בכהוא זה למה שכתבתי, כל אירגוני הקירוב הגדולים הם חרדיים, הציבור החרדי נמצא מהצפון ועד הדרום בהרבצת תורה, מחונך לזה ומבקש את זה, משקיע בכך כל הונו ואונו. אין מי ששותף יותר מהציבור החרדי בתורה ובחסד.
ואגב, הציבור החרדי היה בעבר בכל המוסדות הדתיים לאומיים, בישיבות ההסדר ובישיבות התיכוניות, אלא שהמוסדות הללו פיטרו את כל אנשי הצוות הללו באופן גורף, או לפחות לא המשיכו לקבל כאלו, וחבל, זה גרם לניתוק בין עולם הישיבות החרדי לדתי לאומי האמוני, זה גם היה מאפשר מגוון גדול יותר של תלמידי חכמים ומוסיף לרמת הלימוד מטבע הדברים, ככל שיש היצע רב, וזה באמת חבל [אמנם בצדק יטען הטוען, כשתיקחו לישיבת פוניבז' ר"מ ממרכז הרב ניקח אנחנו למרכז הרב ר"מ מפוניבז'… אלא שכאן היסטורית זה היה לכל אורכה ורוחבה של הארץ]. כל מה שכתבנו הוא רק שאני לא יכול לקחת את כל הנוער הלומד והעוסק בישיבות השמורות ולשים אותו בצבא הקיים על כל מה שכרוך בכך, כי אשלם בזה מחיר רוחני כבד מאוד שאסור לנו לשלם, וזה הלכתי לגמרי. ואגב זה שלא אומרים הלל ביום העצמאות, מעבר לנושא ההלכתי זה באופן מובהק גם כן כך, יש הרבה על מה להודות, אבל אם האליל את אנשי הצבא, את המדינאים החילונים וכו', זה יגרום לילד לחיבור רגשי פסול. החינוך למורכבות, מצד אחד להודות על שיבת ציון, להודות על ריבוי התורה, להודות על הארץ הטובה, ויחד עם זה להתבדל מרשעים, להצטער על שלטון כפרני שעושה ומקדם כל תועבה חילול ה' שאין כמוהו, זה דבר עדין מאוד שיש לנהוג בו בעדינות רבה ובפינצטה ממש.
נחזור לנושא ההתבדלות, את מביט בו דרך חור המנעול ולכן מפרש אותו כעוינות חלילה. הנקודה מאוד פשוטה ופרקטית:
אם יהודיה חרדית מציבה לעצמה מטרה בחינוך, שהן שלה יחייה חיים של לימוד תורה, יגדל בתורה, ילמד בכולל שנים ארוכות, ובין אם תהיה לו משרה בין אם לאו, חייו יהיו בלימוד וזה יהיה המרכז שלו. אפשר להתווכח איתה, אבל זה מה שהיא מאמינה בו.
עכשיו ניקח את כל המכלול, אם ילדה יחשף למדיה ולספרות כללית, כפי שזה נעשה בציבור הדתי לאומי [על גווניו השונים כמובן, אני מדבר בהכללה כי אפשר לדייק וגם לקצר], ילך לבני עקיבא, יתן מרכזיות ללימודי חול בגיל תיכון, יחשף אידיאולוגית וחברתית לציבור המערבי בכללותו וערכיו, יתן מרכזיות ללאומיות וליישוב הארץ [על כל המצוה הכרוכה בדבר], יתחנך עם ציבור מעורב [לא מגדרית אלא רוחנית – דתיים לייט יותר] יגור באיזורים מעורבים ללא שמירה קפדנית מספיק, ובסוף גם ילך לצבא, ועוד ועוד ולא נכנסתי לכל המכלול ולרזולוציות העדינות יותר שנוגעות לאוירה של חומות ולאוירה של פשרנות ועוד, כמה הסיכוי שבסוף תקוותיה יתגשמו? האם לא נכון לומר שזה ירד מ-80% ל-30-40%? עכשיו שוב, אינני נכנס לויכוח אם היא צודקת, לא ברעיון ולא במחירים הרוחניים הגשמיים או כל דבר אחר, יכול להיות שהיא טועה לגמרי וזה דיון נוסף, אבל בכך היא מאמינה כרגע, מה הדרך שתתן לה אתה, כדי למקסם את האפשרות הזו שבעיניה היא רצון הקב"ה?
זו לא שנאה ולא קיטוב, ולא אוייב ולא שום דבר, זו דרך חינוכית כדי להגיע לחיים של תורה באהבה רבה ובאהבת עולם לכל עם ישראל ולבורא ברוך הוא ולכל אשר בשם ישראל יכונה! מה הדרך?!
אנחנו חייבים להבין אחד את השני כדי להיות קרובים ואוהבים וכדי להשפיע כל אחד מטובו על כולם.
שנזכה לישועת עולמים!
ישר כח לרב על דבריו אני רוצה לשתף הפן האישי כיום אני אברך והתגייסתי לצבא בתחילת החזרה בתשובה והייתי בצבא לא במסלול דתי וראיתי בכל מבפנים, כפי שניכר מדברי הרב הרב מכיר מה קורה מבחינת המלחמה על עקרונות של קיום תורה ומצוות באופן יום יומי. כמה דברים שהייתי מוסיף בפן האישי
א. אצלי בבסיס מעורב היה גדוד של נצח יהודה כביכול 'במתחם נפרד' שהייתה להם הרשות לצאת והיו יוצאים בכל ערב יושבים עם נשים שלבושות באפס צניעות בחנויות האוכל שבתוך הבסיס והייתה שם הדרדרות גדולה מאוד דווקא מתוך זה שהם בתוך מסגרת דתית כביכול זה נותן להם לגיטימציה
ב. ללא הגזמה יותר מ50 אחוז מהחיילים משמשים בתפקיד 'על הנייר' או תפקידים שיכלו לחסוך אותם ולשלב בין תפקידים וכו' – לא חסר כלל וכלל וכלל כח אדם בצבא
יש עוד הרבה מה לומר אבל נראה שהרב מכיר בעצמו רק רוצה לשתף חוייה אישית ואני ממליץ לכל מתלבט שאני פוגש שאין טעם כלל להתגייס לא חסר חיילים כל הדיבורים פוליטיקה ונצחנות וכמות ההשתמטות אצל החילונים גבוהה ביותר ויותר מזה כמות המתגייסים שלא עושים כלום מדי יום עולה על כולנה
והטענה לגבי מילואים שחסר עכשיו טועה אני כשיר למילואים גם לשאת נשק ולהלחם ובשבוע הראשון של המלחמה גייסו כוחות גדולים בשבוע השני התקשרו אלילשאול אותי אם אני זמין אמרתי שכן ומאז לא חזרו כי ראו באמת שיש כמות גדולה מאוד של כוחות והחזירו את חלקם הביתה ואת השאר לא גייסו
יישר כח גדול על הדברים החשובים.
את חטאי אני מזכיר היום, צפיתי פעם בסרט של מטס חיל אויר מעל אושביץ, ברקע הייתה קריינות של חיים הכט שסיפר שכל חייל בחיל אויר לפני שהוא מקבל את הכנפיים מראים לו את השער של אושביץ ואומרים לו שהוא אחראי שהשואה לא תחזור, אם זו לא אפיקורסות מה כן אפיקורסות כל צה"ל בחטא יסודו כאילו הוא צבא הגנה לישראל לא תורה מגנא ומצלא, הוא שהחייל אחראי ולא הקב"ה שאמר שאם בחוקותי תמאסו…………. לא יעזור שום צבא………. ראינו בשמחת תורה כמה הצבא שווה לכפרות [גם לזה הוא לא שווה] תפסיקו כבר אם האמונות התפלות שלכם בדת הציונות כל הדת היא הבל הבלים, הכל שטויות דמיונות לא מלחמת מצוה אם כבר זו מלחמת עבירה
ר' ג'פרי יישר כח על הדברים, לא אוכל לפרסם את כל הודעותיך, כי זה יגרום לעייפות אצל המעיינים הנושא הובהר היטב ודעתך בהחלט משמעותית ותורמת, אבל היא הובעה כבר היטב. תודה.
לכבוד הרב שליט"א, יישר כח על הדברים הבהירים. לגבי דברי הרמב"ם אודות מלחמת מצוה – לכאורה יש מקום לומר שאמנם כן כתב הרמב"ם, אך האם לא מצאנו מקומות שאיננו נוהגים כדעת הרמב"ם? וכי איננו מעודדים לימוד בכולל תוך קבלת מלגה, נגד דעתת הרמב"ם? כבר כתבו הפוסקים שהמצב השתנה ומוכרחים ללמוד עם קבלת צדקה, כדי שלא תשתכח תורה מישראל. אף אנו נאמר, כל עוד העולם מתוקן ומקיימים מצוות, ומי שכופר 'מורידים ולא מעלים', אין בעיה לומר שכולם צריכים לצאת למלחמת מצו [ואולי אפילו שבט לוי]. אך כיום שהמצב הידרדר בעוה"ר בחילולי שבת פריצות מאין כמוה וכו' וכו' מוכרחים לחזק את העולם רוחני, לימוד תורה וקיום מצוות, ואי אפשר להמשיך ולצטט את הרמב"ם כאילו לא השתנה דבר.
את עצם טענתך כתבנו בצורה ברורה וגם הרמב"ם מודה לה, שבמצב היום אין אפשרות לנער חרדי להתגייס לצבא חד וחלק.
לגבי שאלתך בענין תורה ועבודה גם זה אינו סותר לרמב"ם, ראה כאן.
https://din.org.il/2017/02/20/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9b%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/
כתבתם לגבי החשש להתקלקל בצבא, אני התכוונתי מצד הזכויות הנצרכות להגנה על עמ"י.
הנושא של הזכויות הוא כבר באמת לא משהו שבידינו לשפוט ולנהוג על פיו, עלינו מוטל הבירור ההלכתי.
שלום וברכה.בהמשך לכל הנל,אני מוצא את עצמי מבולבל.
אני חרדי עובד בן 33 נשוי+ 5,לצערי אני לא מקפיד כמו שצריך על קביעת עיתים לתורה (אני משתדל מס' דק בבוקר) ולא מדקדק בקלה כחמורה.בקיצור המצב הרוחני שלי הוא לא מהמשופרים.אני מנסה ומקווה שאשתפר ואתקדם אך בנתיים המצפון לא נותן לי מנוח על כך שאני לא מתגייס.העניין הןא שאני בטוח שגיוס מבחינתי יגרום לירידה רוחנית (יש לי אח שהתגייס לאחרונה ואני מבין ממנו שיהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בפרץ).השאלה שלי עד כמה אני יכול להשתמש בזה כ'תירוץ' לכך שאני לא מתגייס? או שעלי להתגייס ולהתמודד?
אם אתה לא משוכנע שתוכל לשמור על עצמך אתה לא יכול להתגייס, זה פשוט לגמרי, וזה לא תירוץ. אינני בקי בכל המסגרות הקיימות, אבל ודאי בלי התנאי ההכרחי הזה אי אפשר.
מדוע זה שונה מכל דבר אחר שאנחנו נאלצים להתמודד איתו? כגון הליכה ברחוב שמצריכה שמירת עיניים? הרי לא אומרים לנו לא ללכת ברחוב כדי לא להכשל…ועוד דוגמאות רבות.
אז האם מישהוא כמוני שגם כך המצב הרוחני שלו לא משהוא…יכול לפטור את עצמו בטענה שאולי הוא יכשל בעניינים כמו אכילת הכשר לא מהודר או שמירת עיניים וכד' או אפילו סתם ביטול זמן וחוסר עזרה בבית ולאשה?
בנוסף,שהרי כל אחד יכול לפטור את עצמו בתואנה שהוא מאמין במשהוא (טבעוני וכד) ואין לדבר סוף.
יישר כח על ההתייחסות הנטרלית לנושא כ"כ מורכב ורגיש.
גיוס אינו משהו רגעי ואקראי כמו הליה ברחוב, זה לשהות ולחיות את המקום את האנשים ואת האוירה, ואם אתה עצמך מודע לכך שזה בהכרח יזיק אז מה אפשר לעשות, זה פיקוח נפש.
אני מסכים שחייבים שתהיינה מסגרות מתאימות לאדם כמוך שרוצה לשרת בצורה התואמת לרוח התורה.
להתגייס לצבא ההגנה לישראל ולהגן על עם ישראל זו זכות גדולה. המנהיגים הגדולים שלנו בכל הדורות היו לוחמים והחזיקו חרב בידיהם. החל מאברהם אבינו שיצא למלחמה להציל את לוט, יהושע בן נון שנלחם בעמלק ובשבעת העממים. שאול המלך, דוד המלך. רבי עקיבא שהיה נושא כליו של בר כוכבא. והרשימה עוד ארוכה. אמת כי במהלך הגלות זנחנו בלית ברירה את המקצוע הזה, והפכנו נרדפים עלי יד אויבנו, ומה שידענו זה רק להנצל על ידי בריחה או שוחד. עכשיו זכינו סוף סוף לחזור לארצנו ולעמוד מול איובנו בשם ה'.
אנשי תורה ומנהיגיהם תלמידי החכמים צריכים לעמוד בראש המחנה להצלת עם ישראל, ולא להתעסק איך להפטר מהצלת נפשות. היוצאים למלחמה הם דווקא אלו שאין עבירה בידיהם – שעל ידם תהיה הישועה לעם ישראל.
זה לא פלא שמנהיגי הצבא והמדינה הם חילונים, כאשר ציבור שלם שמתיימר להחזיק בתורה מתחמק מהזכות הגדולה הזו ונשאר בד' אמות של הלכה כמו בגלות. אילו הציבור החרדי היה מרים את הדגל, ואומר אנחנו רצים ראשונים, הצבא היה אחר, וכל עם ישראל היה במקום אחר. התורה זה לא רק כמה דפי גמרא למדנו, אלא איזה אנשים אנחנו – כלל ישראלים, שדואגים לכל עם ישראל. אחד ממ"ח קנייני תורה זה נושא בעול עם חברו – ואין נושא בעול עם חברו גדול יותר מאשר להתגייס לצבא ולמסור את הנפש.
אני מבין את החשש של החרדים, ומעריך מאוד את המסירות ללימוד תורה – אבל הגיע הזמן לעשות את השינוי ולצאת למלחמה בראש המחנה ולקרוא בשם ה'. אם יחכו החרדים בצד שזה יקרה מעצמו, יקום ציבור אחר ויקח את האחריות על התורה ועל ההנהגה התורנית של עם ישראל. וכמאמר מרדכי לאסתר – "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביו תאבדו".
התחושה היא שיש כאן המון תירוצים, שאולי חלקם מסתדרים, אבל העיקר חסר מן הספר. אנחנו רוצים מנהיגות של תורה – שמנהיגה את עם ישראל ואת הצבא ומלמדת איך קוראים בשם ה', ועל מה אנחנו נלחמים נגד האויבים. מי זה עם ישראל, מה אנחנו צריכים להביא לעולם ועוד ועוד. מתפללים ומצפים שיצא הקול הישראלי הבריא הזה גם מתלמידי החכמים של הציבור החרדי.
ר' בנימין היקר, ומה לעשות כאשר רק עשרה אחוזים מהעם היושב בציון הם חרדים? במצב הזה גם יכול להיות שזה יהיו כמו צבאות בית דוד שכתבת? יש היתכנות להצעה שלך שהצבא יהיה מורכב רק ממנהיגים חרדים וחיילים שנוהגים כצבאות בית דוד?
לא נראה לי, ולכן גם בלי להכנס לשאלה מי ישאר בישיבה אם דוקא בני הישיבה יהיו אלו שמנהיגים את הצבא [שאלה שלא היתה כשכל העם היו יראים ושלמים] גם כל המצב שאתה מתאר לא נראה כרגע לצערנו.
מבחינת מחזור הגיוס היום קרוב ל20% הם חרדים וזה חוץ מסתיים לאומיים. מתוך הבנה שהמדינה שייכת לעם ישראל, כלומר שייכת לנו עם ישראל של כל הדורות שעובד את ה' ומצפה לגאולה. אם יבואו ראשי הציבור אל המדינה ויגידו אנחנו מביאים 40000 חיילים בגיוס, אבל זה בתנאי שאנחנו חלק. מבקשים נציגות משפיעה במטכ"ל, ומבקשים להשפיע על הרוח של הצבא. (וזה לא פחות חשוב משבת וכשרות). החיילים שיבואו מתוך הישיבות יהיו מסורים ואידיאליסטים וישנו את פני הצבא. הם יובילו בראש המחנה. תמיד עם ישראל היה מורכב מצדיקים בינונים ורשעים, ותפקיד הצדיקים להשפיע על סביבתם. כמובן שתהליכים לא קורים ביום אחד, והצבא לא יהפוך לחילות דוד תוך חודש אבל לשם צריך לשאוף ואת זה אנחנו צריכים לעשות במאמץ משותף. להתגייס לצבא לשנה וחצי ולחזור לישיבה לא צריך לפגוע בלימוד התורה. הפטור הנזכר של עשרה בטלנים, שגם עליו יש לדון אם שייך במלחמת קיום, זה כמה עילויים בכל קהילה בוודאי לא ציבור שלם.
על זה אמר משה האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה – יש כאן אמירה מוסרית חזקה מאוד. ואנחנו מחכים ליום שבו יגידו על ציבור לומדי התורה החרדים – תראו איך הם לוקחים אחריות ומוסרים את הנפש על עם ישראל, גם אנחנו רוצים להיות כאלה. עכשיו זה חילול השם לצערי.
בקיצור, עם ישראל צריך את הציבור החרדי בכל המערכות. בצבא, במשרדי הממשלה ואגב גם בחינוך.
כמו שהזכרת בגוף התשובה, החזון איש כותב שבמצב של פיקוח נפש בוודאי שכולם מתגייסים. הרי גם לסוברים שלומדי התורה פטורים אפילו ממלחמת מצווה, אבל במצב שיש בהם סכנה ממשית, מדוע לעצום את העיניים ולסמוך על הנס במיני פלפולים?! כשיש אזעקה כולם רצים למקלט. גם כאן, פיקוח נפש דוחה הכל. ואי אפשר להתעלם מכך שהמצב כיום הוא פיקוח נפש.
כשאתה בא בהצעה הזו לראשי הצבא תצטרך לקחת איתך תרופות הרגעה כדי לטפל באנשים שם… כמו שרוצים ותך משפיע בחינוך כך רוצים אותך משפיע בצבא.
אין כאן פלפולים, ולא מדובר בלסמוך על הנס, אלא בשאלת השותפות.
רבי בנימין היקר. כוונותיך הכי טובות שיש ואשריך. אבל ספק גדול אם המדינה אכן שייכת לנו. ראשי הצבא נבחרים בארצות הברית. על המדינה בפועל שולטים גורמים זרים ואפילו עוינים שעושים על כולנו סיבוב. זאת הסיבה שכל צדיק מהמגזר שלך שמתקדם בצבא נעצר איפשהו ולא מגיע מתקדם לראשות הצבא. זאת גם הסיבה שאתה מצביע תמיד ימין ובפועל מקבל להטוטים טקטיים במקרה הטוב תוך אחיזת עיניים והולכת שולל של כל הציבור. קצרה כאן היריעה. שורה תחתונה אין ספק שקורה כאן תהליך הכנה לגאולה אבל אנחנו בגלות הערב-רב. לא אני אמרתי, זה כתוב בזוהר. אשרי מי שמתגייס ונלחם. באמת אשריו, אני מעריץ אותו באמת. אבל הצבא לא הולך להשתנות עד שהריקבון בצמרת כל מוסדות המדינה לא ינוקה לחלוטין, ואת זה לא ישנו החרדים, לפחות לא בדרך הטבע. מצפים רק למלכות בית דוד, פחות מזה לא יעבוד.
המדינה שייכת לעם ישראל. ואת השינוי נעשה יחד באמונה. ואגב, את הערב רב צירף אלינו כידוע משה רבינו בטוב העין שלו. איני יודע מנין לך לומר מי נחשב ערב רב ומי לא. התפקיד שלנו הוא לנהוג בעין טובה על עם ישראל. אנחנו מבקרים את ההתנהגות נגד התורה, אבל אוהבים כל אחד מישראל ולא אומרים עליו שהוא ערב רב. בוודאי למי שמסר את הנפש וסיכן את חייו פעמים רבות למען עם ישראל.
ואם הזכרת את הערב רב, ראה מה שכתב על כך האריז"ל בשער הפסוקים:
"ובזה תבין טעם, למה מרע"ה השתדל להוציא את הערב רב שלא כרצונו ית'. והטעם הוא, כי היה בהם תערובת ניצוצות קדושות, ענפיו של משה עצמו, מן הדעת, ולכן מסר עצמו עליהם כמה פעמים. ולא עוד אלא שנקבר בחו"ל בעבורם, להביאם עמו, כנזכר בספר הזוהר…".
גם בר כוכבא לא היה גדול הדור כידוע מהגמרא בבלי וירושלמי ובכל זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. כי ידע שזה כרגע מי שמושיע את עם ישראל. להגיד על צה"ל וההנהגה של מדינת ישראל שבזכותה אתה יכול לחיות ולא עשו לנו שואה עוד עשר פעמים שהם ערב רב – זו כפיות טובה בעיני. צריך להתפלל כך יום תפילה לשלום המדינה ולחיילי צהל שמוסרים את הנפש, ולהודות לה' ששלח לנו את הישועה הזו ובלעדיה לא היינו.
כך היא גאולתם של ישראל קמעא קמעא אמרו רבותינו בירושלמי ברכות. וגם אם אנחנו היינו מנהלים את הגאולה אחרת, הקב"ה הוא שמוביל את ההיסטוריה והמשימה שלנו היא לפעול עם אל. וחלילה לא לעמוד מהצד ולהתלונן למה זה לא מושלם כמו שהיינו רוצים.
נ.ב אני ממש לא מצליח להבין איך אנשים צדיקים אנשי תורה יכולים לראות את עם ישראל נלחם על קיומו, ולעמוד מהצד. ולהתלות בתירוצים רוחניים לא מבוררים כמו ערב רב. מה עם לא תעמוד על דם רעך? האחיכם ישבו למלחמה ואתם תשבו פה?
ר' בנימין עזוב את הנושא של הערב רב, זה לא הנושא, ואני מניח שגם ר' צבי לא מתמקד בו, הנושא הוא היכולת של אדם חרדי לתפקד ולחיות בצבא, ותפקידם הרוחני של בני התורה.
א. כשם שאם אדם צריך פרנסה הוא ימצא את הדרך לעשות את זה בהיתר בלי שיפגע מבחינה רוחנית, גם בצבא אם יש מוטיבציה נמצא את הדרך. כמובן ששום דבר לא שמור הרמטי כמו הישיבה, אבל הקב"ה נתן לנו תורת חיים המדריכה אותנו איך חיים בעולם הזה על אתגריו. גם להתחתן ולהקים בית זה אתגר, מישהו חשב להגביל את הנישואין? הכל תלוי כמה אני מאמין בחובה שלי לצאת לעזרת עם ישראל.
ב. לגבי עולם התורה. גם אני הייתי בצבא ועשיתי הרבה שנים מילואים. זה לא פגע בלימוד תורה שלי בכלל. להפך זה בנה עוד קומה של חיבור לעם ישראל ומסירות נפש. כבר הזכרתי לעיל שתלמיד חכם זה רק לא רק כמה דפי גמרא למדת, אלא איזה אישיות יש לך (אבות פרק ו). מי שיכול ללמוד תורה ולא מרגיש את החובה לצאת לעזרת ישראל, זה בעיה בקנין תורה שלו. וזה גם לא חינוכי בעיני עבור הנוער, שמתרגל לעמוד מהצד ולא מקבל חינוך לקחת חלק במאמץ הציבורי. זה א-ב של מידות טובות להיות כלל ישראלי.
ובכל אופן, גם אם צריך כמה עילויים שישארו ללמוד תורה כל חייהם ולא יתעסקו בשום דבר מענייני העולם, אלו יחידי סגולה ובוודאי ציבור שלם לא עומד בקריטריונים האלה. (להבנתי מדברי חז"ל דווקא האנשים הגדולים צריכים להיות גם גיבורים מובילי המלחמה, כמו בניהו בן יהוידע ודוד המלך. אבל מוכן להתפשר על זה…)
התפקיד הרוחני של לומדי התורה זה להוביל את עם ישראל אחרי שהיו כמה שנים בישיבה. וההובלה היא בהנהגה מדינית וצבאית. אצל אומות העולם הדת נפרדת מהמדינה, אבל בישראל זו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
דיברתי על הערב-רב בהקשר האם המדינה שייכת לנו ויש לנו אפשרות באמת לעשות איתה מה שאנחנו רוצים או שלא, זה נושא צדדי כאן. הוא עלה בהקשר של האם וכמה ניתן לשנות את פיקוד הצבא שיהיה צבא ישראל ולא צבא ה progress של קרן וקסנר שנותן לחיילנו היקרים והגיבורים והצדיקים למות כעת ללא שום סיבה מוצדקת. במקום פשוט לנתק את החשמל והמים לעזה וכך תוך כמה שבועות מאסון שמחת תורה הנאצים מעזה היו נכנעים ומחזירים את כל החטופים בלי שייהרג חייל אחד.
(בבקשה אל תגיד לי שצריך להתחשב בעולם וכ'ו כי אם יצאנו מהגלות אז בבקשה להתנהג בהתאם).
ידוע לי שמשה רבינו קירב את הערב-רב שגם החטיא את עם ישראל בעגל ואם לא כן – היינו נשארים במדרגה של אדם הראשון לפני החטא ונכנסים לארץ ונגאלים גאולת עולם כבר אז. אז נכון שכוונת משה רבינו היתה נשגבה שגם הם יתוקנו ובאמת בסופו של דבר גם הערב-רב יתוקנו בזכותו, אבל המציאות היא שכרגע אין לך אפשרות לשלוט בצבא כי הוא מנוהל ע"י גורמים זרים בשיתוף עם אותו ערב-רב. זה לא קשור לעין טובה או כפיות טובה, זה קשור ביכולת לראות ולהבין את המציאות. יש נשמות ערב-רב שמחולקים ל5 סוגים כידוע, חלקם גרועים מאד והם שולטים בנו היום. זאת המציאות, לא אנחנו שולטים, הם שולטים בנו. ולהבדיל בין הטמא לטהור – החיילים שלנו בשטח הם צדיקים ואני עפר לרגליהם ואני מתפלל עליהם ולא עליהם דיברתי. אבל על הפיקוד העליון דיברתי וזה סיפור אחר לגמרי. כל זה כאמור הנושא הצדדי כאן.
אגב, כל זה לא סותר שהגאולה קמעא קמעא. אור וחושך משמשים בערבוביא. אנחנו פה בארץ ישראל מודים ל-ה' שזכינו לחיות בעת הזאת. כל זה כי ה' החליט לגאול אותנו ולתת לנו את הזכות להתיישב בארץ ישראל ואולי בזה לתקן קצת מחטא המרגלים. וזה קורה למרות הערב-רב שמנסה למנוע זאת בכל דרך ולא בזכותם.
חברים יקרים, נראה לי שהדיון מוצה פחות או יותר, ודאי שיש נסיונות נוספים בחיים, אבל זה לא בדוקא באותו גיל, ודאי יש כאלו רבים שהיו בצבא ולא ניזוקו כמו רבים מאוד שניזוקו, וההחלטה מה לעשות בנושא זה, ושוב בכלל בענין תפקידם הרוחני של בני הישיבות מה יעודם בעת הזו, הוא נושא עמוק שמסור לגדולי הדור, ופחות או יותר הובנו הצדדים, יישר כח.
שלום כבוד הרב,
למי שלא לומד ברצינות אבל חי חיים חרדי, מדוע האופציה של הנחל החרדי (או יחידות מובדלות אחרים) אינה מסופקת – האם זה לא נותן מענה לבעיה התרבותית שציינת?
ר דוד לא, דןקא את אלו לא הייתי שולח לנח"ל החרדי שמורכב ברובו מנוער שנשר ממוסדות החינוך החרדיים…
כבוד הרב, אשמח אם תוכל להגיב למה שכתב הרב מלמד https://www.inn.co.il/news/633180
בעצם מתאר את שבט לוי כמשותפים ממש בצבא, ולכן אין פטור ולהפך אלה חובה דווקא לשרת.
"יש אומרים שתלמידי הישיבות שאינם מתגייסים לצבא הם כמו בני שבט לוי שהיו לומדים בישיבות … אין בסיס לדבריהם."
"ובימי מלחמה, תפקידם היה לחזק את רוח הלוחמים כדוגמת הרבנות הצבאית וחיל החינוך, ולשמש כמשטרה צבאית שאכפה את חוקי הגיוס על כל העם, והענישה בחומרה את העריקים ואת הבורחים משדה הקרב."
ר' דוד, עיקר תשובתי היתה בענין זה של שבט לוי, והסברתי את דעתי בענין, ויחד עם זה מדוע בני התורה היום לא מתגייסים. נראה שיותר עסקת בשירשור התגובות ולא בעיקר הדברים.
1. "בזכות לימוד התורה החיילים מצליחים, זה גם חשוב וקריטי ללחימה". מה המקור לזה?
2. למה לא אומרים שעוסק במצווה (תלמוד תורה), פטור מן המצווה (פיקוח נפש) מפני יש אחרים שמתעסקים בה, ואין רשות לעצור את הלימוד כדי לעשות מצווה אחר אם אחרים יכולים לעשותו?
1. ראשית זה פשוט, הרי זה פשטות כל הפסוקים בתחילת פרק בחוקותי… שנית יש את דברי חז"ל הידועים.:
"אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכב, ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
כעין זה אמרו במסכת סנהדרין דף מט ע"א:
"אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב (שמואל ב ח, טו-טז) וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו – משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא – משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו".
בספר במדבר (פרק לא פסוק ד) "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא", ואמרו במדרש רבה שם (פרשה כב פסקה ג) שעל כל אלף אנשים שהיו הולכים להילחם בצבא, היו אלף נשארים כדי להתפלל עליהם.
2. ככל שזו מצוה שאפשר על ידי אחרים זה גם שיקול נכון.
ישר כח לרב על התשובה המקיפה וענינית
לסיכום אפשר להגיד שאם נקים טירונות מקצועית ,ללא מריחה לבחורי ישיבה ע"פ כללי ההלכה ,ובסיום הטירונות יחזרו לישיבה עד שיגיע מצב של מלחמת מצוה ,תלמידי החכמים אמורים לצאת.
ברמה ההלכתית כן, אבל כיצד לקבוע מתי יש צורך ומתי זו מלחמת מצוה, ומה הנזק שיכול להגרם ולכן באיזו מסגרת זה צריך להעשות, קטונתי להתעסק בפרקטיקה, וזה מסור לגדולי ישראל.
שלום רב,
מן הראוי היה שמנהיגי ורבני הציבור החרדי יכירו בגודל השעה והצורך ויבואו מעצמם לראשי צבא וידרשו להיתגייס ולקיים מצוות הצלת ישראל מיד צר, ואת חובתם כלפי בני עמם כדברי משה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" אבל בנוסף ואפילו כתנאי הכרחי יציגו רשימת דרישות לצבא כדי שהבחורים יוכלו לשרת תוך שמירה על רוחניותם.
היינו מרוויחים כפול, צבא העם היה מישתפר רוחנית באופן כללי לטובת כולם, וגם החרדים היו מקיימים את חובתם הדתית והאזרחית. מצב בו חברה שלמה לא חפצה אפילו לשרת ולא מנסה להציב דרישות כדי לשרת ואפילו לא בזמן מלחמה, ומנגד מאות אלפים של אנשי מילואים ישרתו חודשים רבים – הוא לא מיתקבל על הדעת.
בנוסף האמירה שיש מספיק חיילים היא כבר לא נכונה, כבר ברור וידוע לכולם שגם אחרי המילחמה נהיה חייבים צבא גדול אל מול כל הגבולות.
חשוב לדעת, כי נקודת המבט ביחס לגיוס שגרתי כללי והמוני לא יכול לקחת בחשבון דוקא את מצבי הלחימה שהם נדירים יותר, אם המצב כרגע יש לו חשיבות רבה מבחינת היכולת לנהל ישיבות המוניות ולהקים בעם ישראל גדודי לומדי תורה, גם אם זה יגרום לחץ מסויים בזמן מלחמה שלא תבוא זה לא בהכרח [קטונתי מלקבוע, אני רק מציע] לא בהכרח שזה נכון וכדאי.
לדעתי, אם היינו כולנו – העם כולו – מסכימים שיש ערך עליון ללימוד תורה לאורך שנים, רוב עם ישראל היה מסכים שאפשר להסתדר כרגע בצבא בלי בני ישיבות. מה שמשפיע על כל החשיבה והשיח הוא הלחץ העצום שמופנה כלפי עולם הישיבות מצד רוב העם שלא מכיר בערך לימוד התורה, הלחץ הזה גורם לתחושת מגננה, למבט של כביכול יש כאן חילול ה' או נצלנות וכו'.
כלומר לא בהכרח מדובר בחשיבה אובייקטיבית רציונלית תורנית שלוקחת בחשבון את לימוד התורה כערך חשוב.
היחידים שרואים בתורה ערך עליון ובמקביל גם בגיוס, הם באמת הציבור החרדל"י, והם היחידים שביחס לדעתם קיים לציבור החרדי ויכוח ערכי, כל השאר פשוט לא רואים בתורה ערך עליון. גם הציבור החרדל"י אינו סבור שבני הישיבות צריכים להתגייס בגלל שאין ברירה אחרת, אלא בגלל שהם רואים בכך ערך מקודש לא פחות
המצב של אנשי מילואים המשרתים חודשים ארוכים, לא מושפע מאות 10% באוכלוסיה שלא מתגייסים, אלא מכך שרוב מחזורי הגיוס אינם ממשיכים במילואים, ומי שממשיך הם בעיקר ציבור דתי מסורתי. לצורך הענין, בשילה ובבית אל הרחובות שוממים בזמן המלחמה מגברים, תל אביב נראית כבשגרה.
בואו חברים יקרים לא נטמון את הראש בחול. ידוע וברור שהמטרה היא לא עוד כמה בחורים שמתגייסים. ישנם הרבה יותר תל-אביבניקים שמסרבים באופן עקרוני להתגייס. המטרה הרשמית היא לעקור את הכל. מלחמה על ה' ועל משיחו. ומאות סיבה הם גם לא יסכימו להתאים מסלולי גיוס ייעודיים. "הדתה". ייתכן שזה גם בגדר שעת השמד שיש למסור על כך את הנפש.
אינני פוסק, אין לי אפשרות להכריע בדבר, אך כפי שזה נראה לי זהו הכיוון.
החובה להתגייס היא מצווה גדולה שלנו כלפי הקב"ה, במלחמת מצווה ולשאת בעול עם הציבור. מה זה משנה מה "הם" חושבים, ומה המטרה שלהם. אולי הם טועים ויש ביניהם גם משתמטים. אבל המשימה של עובדי ה' ללכת בראש המחנה ולהראות איך מתנהג ירא שמים ולקדש שם שמים – על ידי מסירות נפש למען עם ישראל, והגנה על עם ישראל.
כוונת רבי יהושע לומר שכל התוכניות לעשות צבא מותאם חסרות טעם, כיון שאין רצון מצד הרשויות לדבר כזה ולהיפך.
סקרנותי למה נוצר מצב שבישבות הדתל פוטרו כל החרדים?
באופן טבעי, הדור הראשון שלימד תורה בציבור הדת"ל היה חרדי כי רק הוא היה תורני ומוכשר לכך, לימים כאשר לאור הצלחת עולם הישיבות הדת"ל קמו בני תורה מתוך הציבור ובשילוב הרצון הטבעי שלהם לחינוך מתוך הציבור, עלתה דרישה לרמי"ם דת"ל. התופעה מובנת אבל נוצר בזה חסרון כיון שקודם בכל זאת היה בכך קשר בין כל חלקי עולם התורה, והיום קיים נתק וחוסר הכרות. הדבר גם יצר בזמנו חיבור יותר עמוק לעולם הישיבות של הדור הקודם או הדורות הקודמים, מה שהיום לוקה בחסר מטבע הדברים.
השאר תגובה