שאלה:
שלום עליכם הרב,
אם אפשר בבקשה שתי שאלות בעניין הקידוש בשבת.
א. בעניין קידוש במקום סעודה:
בשבת האחרונה התגלגלתי לאחד הקיבוצים בארץ.
בבוקר השבת, מצאתי את עצמי ללא יין או מיץ ענבים. היה יי"ש (ויסקי). אבל הייתה אפשרות לאכול רק בשעה מאוחרת והרבה אחרי סיום התפילה ולא היה לי מה לאכול אחרי הוויסקי.
זכרתי שבדיעבד, ניתן לשתות רביעית יין או מיץ ענבים ובזה לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה. אז מלאתי כוס של רביעית (או קצת יותר) ועשיתי קידוש על ויסקי, ושתיתי את כל הכוס.
(כמובן שמאוחר יותר קיימנו סעודת שבת, אבל גם שם לא היה יין או מיץ ענבים).
האם יצאתי ידי חובת קידוש?
ב. בעניין קידוש על רביעית מיץ ענבים בכוס גדולה יותר. (זו שאלה נפרדת בסיטואציה אחרת):
שוב לא היה יין או מיץ ענבים, למעט כוס (כוס זכוכית של קפה) שהיה בה מיץ ענבים שכבר קידשו עליה ושתו ממנה, ונשאר בכוס כרביעית מיץ ענבים.
מלאתי בכוס מעט מים כדי לתקן את הכוס. הכוס עדיין הייתה חצי ריקה, אבל כאמור עם רביעית מיץ ענבים.
האם היה בסדר לעשות קידוש על כוס זו?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
קידוש במקום סעודה יכול להתקיים על עוגה, שאר מיני מזונות ובשעת הדחק גם על רביעית יין, אבל לא על חמר מדינה.
תיקון יין פגום הוא ביין ולא במים, אבל מכל מקום בדיעבד קידוש על יין פגום מועיל [אלא שעדיף לקדש על הפת] ראה שו"ע קפב, ז.
לכתחילה יש צורך בכוס מלאה, אבל בדיעבד אם יש בה רביעית יין יוצא ידי חובה אף שהיא לא מלאה, ראה משנה ברורה סי' רעא ס"ק מב.
בשורות טובות.
מקורות:
בדין קידוש במקום סעודה מצינו כמה שיטות בפוסקים: אכילת עוגה – לדעת השו”ע סי’ רעג סעי’ ה כזית עוגה יוצאים בו ידי חובת דין זה, וכך הכריעו רוב הפוסקים, אולם הגר”א [הובא בביאור הלכה שם] החמיר לאכול פת דוקא. מנהג העולם בזה כדעת השו”ע [אלא שיש שהחמירו שהכזית יהיה כולו מהקמח ולא בצירוף הביצים והסוכר וכיוצא בזה כמבואר במשנה ברורה סי’ רח. שתיית יין – דעת הגאונים שדי ברביעית יין של הקידוש לקיום דין זה וכן פסק השו”ע שם, אולם, הלבוש שם כתב שהיין של הקידוש לא יוכל להחשב כסעודה הבאה מחמתו, וצריך לשתות רביעית נוספת, וכדבריו הסכימו הב”ח ט”ז ומג”א ועוד, במשנה ברורה מחמיר עוד יותר, ולדעתו, לכתחילה גם עוד רביעית יין אינה נחשבת סעודה וכדאי לאכול עוגה, כמבואר בשער הציון שם ס”ק כט-ל. אכילת פירות – בקידוש הלילה אינם מועילים, אולם, בקידוש של יום שדינו קל יותר, פסק המשנה ברורה שניתן לסמוך על כך בשעת הדחק, ובפרט כששותה רביעית מיין הקידוש.
