שאלה:
שלום, מאז פרוץ המלחמה אני הפכתי לחרדתית יותר ויותר. אני לא מצליחה לאכול ולא לישון, הלב כואב וקשה לנשום עמוק. הגוף תפוס מרוב דריכות ופחד ואני הולכת ונחלשת פיזית ונפשית…
עניין חוסר הוודאות ממש קשה מנשוא ואני לא יודעת מה לעשות. אני מבינה שכל זה קרה בגלל החטאים של עם ישראל ושצריך לשלם עליהם. האם יש דרך לבטל את רוע הגזרה או להמתיק את הדינים? האם כולם חייבים להיפגע או שהייסורים שכל אחד מקבל ברמות שונות, יכולים להיות מספיקים כתשלום על החטאים שלי?
אנחנו דתיים שהתחזקנו יותר בשנים האחרונות, תמיד יש לאן להתקדם וממשיכים להתחזק. ועם כל האמונה כרגע כולי מלאה בפחד שמתבטא פיזית, אני ממש רועדת בכל הגוף ולא מצליחה לתפקד. כל זה רק ממה ששמעתי וראיתי בחדשות. ולמרות שאני רחוקה יש בי החשש והראש מלא בתסריטי אימה מפחידים ובלתי נשלטים.
הפחד מנהל אותי עכשיו ואני מפחדת מאוד כי אני לא יודעת אם כבר שילמתי ונתתי את הדין על החטאים שלי בעבר. ואם אני צריכה עוד לשלם, איך זה יבוא לידי ביטוי? מפחדת על המשפחה שלי..
לא יודעת מה לעשות עם עצמי, מרגישה בחלום רע ומתפללת רוב היום שהכל ייגמר בעזרת ה'. האם אפשר לעשות פדיון נפש? קראתי שעוזר לבטל גזרות.
תשובה:
שלום וברכה
קראתי בכאב את דברייך. ויש כאן שני נושאים חשובים שצריך לדעת! 1. הפחד הזה אינו נובע מאמונה בה' ובשכר ועונש, אלא בדיוק להיפך, מי שמאמין יודע ובוטח בחסדי ה' עלינו, יודע שהקב"ה נותן שכר לאיש כמעשהו וה' זיכה אותנו במצוות רבות ומעשים טובים, ובודאי לא יעזבנו ולא יטשנו. אנחנו לא יודעים חשבונות שמים אבל תמיד מוטל עלינו לבטוח בישועתו, בודאי יאמר לצרותינו די ויתן רק ניצחון לישראל על כל אויביו. אין לפחד, רק להאמין ולבטוח. זו מצוה וזו האמת. 2. בפחד כזה כמו שאת מתארת יש לטפל, הוא לא סביר ולא מידתי, יש כלי עזר לפחד. גם במצב הטבעי שלנגד עינינו אין סיבה כרגע לפחד כזה, יש מצב מתוח, אבל יש למדינת ישראל בעזרת ה' כלים להתמודד. יש להתפלל לשלום החיילים ולהצלחתם, להתחזק במצוות, לעודד ולשמח, ולטעת ביטחון בהם ובילדים, אבל לדעת שבעזרת ה' יהיה ניצחון גדול וישועה גדולה. יש להמנע מלשמוע חדשות, מספיק להתעדכן מפעם לפעם מאנשים מה קורה וזהו. אם זה משפיע לא טוב, זה לא מועיל.
ה' איתנו ולה' הישועה!
כב' הרב במחילה מכובד תורתו הרמה על שאני כותב חריף וחלילה שלא יתפרש כזלזול בכבודו, אבל בשום מקום לא כתוב שיהיה טוב. אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה. ידועים דברי החזון איש בהגדרת הביטחון שזה לא להאמין שיהיה טוב כי מהיכי תיתי. יש אמנם את המושג של כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד אבל זה דווקא אומר בדיוק להיפך. המצב העכשווי הוא הטוב ביותר. גם אם אנחנו לא מבינים את זה.
בקשר למשפט שיש למדינה כלים להתמודד. מעבר לכך שזה ממש סוג של כוחי ועוצם ידי (שוב מחילה על הבוטות) הרי שגם בשטח זה ממש לא נכון. כל תקופה עוד סיבוב. אין להם את האומץ התעוזה היכולת למחוק את הטרוריסטים. ולכן גם לא עשו את זה עד היום. רק הפצצת כמה מעוזים וחיסול כמה מחבלים עד להפסקת אש שמאפשרת לחמאס לבנות עצמו מחדש. וגם אם יישרו את עזה ויהפכו אותה לאיי חרבות עדיין יש גם את לבנון ואת סוריה חיזבאללה ג'יהאד ועוד שאר מרעין בישין. ה' ירחם. ויש גם את העולם הגדול שלא חשוד באהבת ישראל ולא ישתוק על רצח חפים מפשע בלי קשר לגורם לכך ולכל מה שהביא את צה"ל לפעול.
בקיצור אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אבל מכאן ועד להגיד שיהיה נצחון גדול ותשועה גדולה רחוקה הדרך. בשביל זה צריך נביא.
אני שמח שכתבת את דבריך, משום שזה נותן לי את ההזדמנות לתקן טעות גדולה בהבנת דברי החזון איש!!
החזון איש מעולם לא חלק על היסוד החשוב הזה, שכאשר אדם בוטח בטוב הוא ממשיך עליו טוב, ולכן יש משמעות רבה לאמונה בכך שהקב"ה ייטיב איתנו וכו', וכמו שהאריך בכל זה בספר נפש החיים, בביאור הכתוב ה' צילך על יד ימינך, וזה לא חידוש בלעדי לגדולי החסידות אלא תפיסה פשוטה באמונה, והיא גם רמוזה בכתוב "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים, קווה אל ה' וכו'".
מה שכתב החזון איש ובזה חלק על גדולי חסידות, הוא בשאלה האם כך היא מצות הבטחון או שזה סתם עוד יסוד נכון באמונה! האם מצות הבטחון היא להאמין שנראה בגלוי בטוב ה' או שהמצוה היא לבטוח שהכל לטובתנו? זו שאלה הגדרתית במהות המצוה, אבל זה שיש כזו תכונה וכזו הנהגה אצל בורא עולם זה לא נתון לויכוח וזה דבר פשוט, שעליו מבוססת כל תפילתנו ואמונתנו.
זאת ועוד, כל התחזית השחורה שהצגת מתייחסת למציאות טבעית, לא לכך שאנחנו בניו אהוביו של הקב"ה, ולא להבטחה שהבטיח לנו שלא יוסיף עוד להגלותנו, ולכן, אני מאמין באמונה שלמה בישועת ה', וסמוך ובטוח שלא יטוש ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
לפי הנראה לעניות דעתי, בדרך הטבע אין ולא היה לנו שום סיכוי פה. רק השגחת ה' אחראית לכך שאנחנו פה עדיין. השבוע גם ראינו בחוש כמה אפשר לסמוך על הצבא כגוף שאחראי על ביטחון האזרחים. כמובן שזאת לא אשמת החיילים הגיבורים והצדיקים אלא מציאות מורכבת שנכפתה עליהם. וברור שכל אחד היום שיכול צריך לתפוס נשק ותחמושת גם כפשוטו וגם מהסוג של אמונה, ביטחון והתחזקות בתשובה, תפילה ומעשים טובים וכ'ו
כב' הרב, ההערה קטנה. בקשר למה שכתב המגיב הראשון. ולתגובת הרב על כך. וייזר כח למגיב שהעלה את הנושא. זה עוד משהו שמעולם לא הצלחתי להבין. האם באמת ובתמים כל מי שמאמין ובוטח שיהיה טוב מושך עליו רחמים ויוצא מהצרה? או כפי הביטוי העממי "תחשוב טוב יהיה טוב"? וכפי שישנם כאלו שניסו לפרש את הפסוק "כי בשמחה תצאו" שע"י שמחה יוצאים מצרות? למה אם כן שלא נסגור את כל המחלקות השונות בבתי החולים? הבנתי, השתדלות. אבל אם זה מתכון בטוח הרי שגם זה בעצם השתדלות. ולא נחשב לסמוך על הנס. בפועל, לאורך ההיסטוריה, כמה אנשים חשבו טוב וקבלו רע? כמה אנשים התנחמו בכך שיכול להיות יותר גרוע ואכן נהיה יותר גרוע? שוב, מחילה שאני נשמע כזה דיכאוני אבל המציאות בשטח לא בדיוק מתאים לכל הרעיונות השנגבים. כן, אני יודע, חשבונות שמים. אבל זה בדיוק העניין. זה לא שאם אני יחשוב חיובי הרי שה"צל" שלי כביכול ישפיע בהכרח טוב בהתאם. אדרבה על פניו פירושו של המגיב דלעיל נשמע יותר מדוייק ומציאותי. כל עוד הנביא לא בא ואמר מה שיהיה הרי שלא ניתן לדעת. ובסוכות קראנו על אחד מההבלים שנעשים תחת השמש. צדיקים מגיע אליהם כמעשה הרשעים.
בודאי שאין דבר מוחלט, הרי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ולעולם לא נדע חשבונות שמים.
ואם יש ענין מיוחד שאדם יסבול ממחלה כל שהיא, לצורך תיקונו או לצורך תפקידו, אזי לא יועיל שום דבר כנגד זה.
אבל בכל מה שנוגע להנהגת שכר ועונש וכו', יש סגולה זו להמשיך על עצמו חסדים על ידי שמאמין וחושב על חסדי ה' וטובתו כלפינו תמיד.
סליחה שאני דוחף את האף לנושא הזה לאחר שכבר הקדימו אותי אבל לא יכולתי להחשות. ברור שאנחנו בניו האהובים ברור גם שלא יטוש ה' את עמו. וברור שהצעדים הם לטובתנו מתוך תכנית שמימית שלימה לגאולה השלימה בקרוב. אך האם כעת זה יקרה? האם צה"ל יכניע את כל אויבינו? הלוואי! מי יתן! שלא נדע עוד צער! שזה יהיה הכאב האחרון שעם ישראל חווה! כבוד הרב הנכבד שליט"א, אני מעריך מקרב לב את כל מה שהרב עושה למען עם ישראל ולכבוד התורה. יחד עם זאת ובמחילה מהרב בנושא זה נאלצתי להסכים עם קודמי. כל כלל ישראל בתפילה ובתחנונים. כולם מייחלים לכך. אבל מכאן ועד להגיד שברור לי שיהיה טוב, לצערינו המציאות בשטח הוכיחה אלפי פעמים שלא אנחנו מנהלים את העולם ואין לנו שום מושג מה התכניות מעבר לכך שזה לטובתנו ולקרב את גאולתנו. לקוות לטוב? ברור! להגיד שיהיה טוב? שהתפילות יתקבלו וייענו? מהיכי תיתי?
אני מסכים ולא מסכים ואולי אנסה להסביר את תחושתי.
אתה צודק שאם נביט בדברים בצורה מתמטית, אזי ברור שכיון שאנחנו לא יודעים חשבונות שמים, וגם ראינו בהיסטוריה שנענשנו, ואנחנו גם יודעים שאנחנו דלים וריקים במעשים, אין לנו בעצם "סיבה הגיונית" להיות בטוחים שמעתה הכל יהיה טוב. אבל יש איזה שהוא טבע אנושי שמוכרח שיהיה לנו, לדעת החסידים הוא מצות הבטחון, וגם לדעת החולקים עדיין הוא קיים וחובה שיהיה קיים, כי הוא בסיס מרכזי באמונה שלנו.
כל ילד בוטח באביו, נקודה.
במבט מפוקח תוכל לשאול, מנין לילד הדבר הזה, זה חסר הגיון וכו', ולו רק בגלל שהאב אינו יכול תמיד לספק את צרכי הבן, אבל זה לא עובד עם הגיון זה טבע אנושי עמוק פשוט, שנובע מהאהבה הגדולה שיש בין אב לבנו, והבן מודע לה. זה טבע שנובע מקשר, ולא שכל.
בעיני, כחלק מהקשר שלנו עם הקב"ה צריך להיות שלא נתייחס לאהבתו בצורה מתמטית, אלא נהיה בבחינת השלך על ה' יהבך. כאשר נסגל לעצמנו תכונה טבעית "לא הגיונית" זו, זה ממשיך עלינו גם הנהגה זו שגם הוא מצידו עובר מכסא דין – "מתמטי" – לכסא של רחמים.
הרעיון הזה לדעתי עמוק ומורכב אבל ניתן להסתגל אליו.
השאר תגובה