שאלה:
שלום כבוד הרב ,רציתי להבין לדעת ,למה דווקא אתרוג איפה כתוב בתורה שצריך אתרוג כתוב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, יש פירות הדרים כגון לימון אשכוליתתפוז וכו מדוע בורך האתרוג ומי החליט עליו, שכן האתרוג מוצאו בכלל בהודו, אוסטרליה פפואה ניו גינאה, ולא קרוב לארץ ישראל, בתודה מראש.
תשובה:
שלום וברכה
אני מודה לך על שאלתך שנותנת לי את ההזדמנות לכתוב נקודה מאוד חשובה.
הגמרא עצמה הרי דנה די בהרחבה בשאלתך, מנין אנו יודעים שאתרוג הוא אותו פרי עץ הדר האמור בתורה, וכבר אצטט לך את החשבון של הגמרא, אבל יש כאן שתי שאלות: 1. האמוראים דנים אלף שנה אחרי מתן תורה מה זה פרי עץ הדר, וכי מה נטלו בשנה שעברה? מה נטלו אבותיהם? 2. למה התורה לא כותבת ברור ובפירוש איזה פרי יש לקחת?
והתשובה היא, שבודאי יש לנו מסורת אב לבן ואיש מפי איש עד מתן תורה לגבי כל פרטי המצוות כיצד הם מתקיימים, ואף אחד לא המציא יום אחד שהכוונה לאתרוג, זה היה ידוע מיד במתן תורה, אלא שהגמרא שואלת איך זה מבואר בתורה וכיצד זה נכנס במילים פרי עץ הדר. ומדוע הדבר אינו מפורש בתורה? כאן יש יסוד מאוד חשוב, התורה ניתנה באופן מובהק בצורה עמומה, כדי שנבין את ההזדקקות המוחלטת למסורת ולתורה שבעל פה, האריך בזה בס' כוזרי שני לרבי דוד ניטו, וזה ברור לגמרי, התפילין בתורה כלל לא מבוררים, והיו לאות על ידך, איך זה נראה? מה יהיה לי על היד? רק במסורת. וכן על זה הדרך.
מועדים לשמחה.
מקורות:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לה עמוד א
גמרא. תנו רבנן: פרי עץ הדר – עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. – ואימא פלפלין? כדתניא, היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל? מה תלמוד לומר עץ מאכל – עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. ואין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר לא תחסר כל בה! – התם משום דלא אפשר. היכי נעביד? ננקוט חדא – לא מינכרא לקיחתה, ננקוט תרי או תלתא – (אחד) +מסורת הש"ס: [פרי אחד]+ אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה פירות, הלכך לא אפשר. רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה – יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי – יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. – אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין? – אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים. רבי אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא (הדר) – דבר שדר באילנו משנה לשנה. בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אלא (אידור), +מסורת הש"ס: [הדור]+ שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) +מסורת הש"ס: [הדור]+ ואיזו היא שגדל על כל מים – הוי אומר זה אתרוג.
" ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב "פרי עץ הדר"(ויקרא כג, מ) כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג, ויאמר אחד שהוא חבושים או רימונים או זולתו. ולא מצאנו גם כן מחלוקת בעץ עבות שהוא הדס. ולא מצאנו מחלוקת בדברי הכתוב "וקצותה את כפה"(דברים כה, יב) שהוא כופר. ולא במה שאמר "ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף"(ויקרא כא, ט) שזו הגזירה אין לנו לגזור אותה אלא אם תהיה אשת איש על כל פנים. וכן גזירת הכתוב (דברים כב) בנערה אשר לא מצאו לה בתולים שיסקלוה לא מצאנו חולק בה ממשה ועד עתה על מי שאמר שזהו לא יהיה אלא אם היתה אשת איש והעידו עדים עליה שאחר הקידושין זינתה בעדים והתראה. וכיוצא בזה בכלל המצוות אין מחלוקת בהן, שכולן פירושים מקובלים מפי משה, ועליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. אבל אע"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הכתובה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא. וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר, אולי יהיה רימונים או חבושים או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר (מסכת סוכה פרק ג דף לה.) ואמר עץ שטעם עצו ופריו שווה, ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר פרי הדר על כל מים, אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם העניין עד שנודע להם מהראיות האלה, אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת, אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל. וכן הוא (שם דף לב) ראייתם על ההדס. וראייתם על דיני אברים בעונש ממון (בבא קמא דף פג) והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חברו, וראייתם גם כן על בת איש כהן הנזכרת לשם שהיא אשת איש (סנהדרין דף נ:), וכל הדומה לו שהוא נוהג על העיקר הזה. וזה עניין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה, רצו לומר העניינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר שלוש עשרה מידות והם מקובלים מפי משה מסיני. וכולם אעפ"י שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני, שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני, או חובל בחברו משלם ממון הלכה למשה מסיני, שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה ויש להם רמזים במקרא, או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו. ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא, עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני, ובשביל זה כשאמרנו שיעורין הלכה למשה מסיני היקשו עלינו (ברכות דף מ.) ואמרו, מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק באמרו "ארץ חטה ושעורה"(דברים ח, ח), תהיה התשובה שהיא הלכה למשה מסיני, ואין לשיעורין עיקר להוציא אותה ממנו בדרך סברא, ואין להם רמז בכל התורה, אבל נסמכה זאת המצווה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מעניין הכתוב, וזה עניין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא, בכל מקום שיזכרוהו"
רמב"ם הקדמה לפירוש המשנה
השאר תגובה