שאלה:
שלום רב,
כתב המשנ"ב [קנא, ס"ק ב] "אפי' שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה שבחוץ שרי בביה"כ אסור ובפרט שיחה בטלה לגמרי דוודאי ראוי למנוע מזה תמיד".
– האם דבריו נפסקים כהלכה גמורה גם בדורנו?
– האם יוצא מדבריו שיש שיחה בטלה לגמרי שראוי להמנע ממנה תמיד אבל אין חובה, ויש שיחה בטלה לא לגמרי שמחוץ לביה"כ מותר ובתוכו אסור. אם כן אז מה הגדר של שיחה בטלה לגמרי ומה הגדר של שיחה בטלה לא לגמרי ומה הגדר של שיחה שאינה בטלה המותרת אפי' בביה"כ?
– אם משהו אומר לי לפני ערבית שהוא קנה לי ספרים שבקשתי, ואני אני עושה לו "מצויין, תודה רבה", האם זה שיחה בטלה [לגמרי לא לגמרי]?
– אם משהו מתחיל לדבר איתי שיחה בטלה [לגמרי או לא לגמרי] בביה"כ או שיחה בטלה לגמרי מחוץ לביה"כ מה אני צריך לעשות או להגיד?
– אם אבי – אחרי שהתפללנו ערבית או לפני – אמור לי בביה"כ משהו בגדר שיחה בטלה, מה אני צריך לעשות, ומה אני עושה אם בביה"כ אבי שואל אותי משהו בגדר שיחה בטלה?
תשובה:
שלום וברכה
בבית הכנסת יש להמנע מכל שיחת חולין, למעט מה שמתחייב מצד הנימוס שזה ודאי מותר [במקרי קיצון אפילו באמצע ברכות קריאת שמע מותר להשיב מפני השלום, כל שכן בבית הכנסת]. מחוץ לבית הכנסת כל הנושא של שיחה בטלה אינו רלוונטי אלינו האנשים הקטנים, אלא למי שלפי כוחות נפשו יכול לעסוק בתורה בכל שעות היום בהתמדה גדולה ללא הפסק. אנחנו הלואי שרק נדבר שיחה בטלה ולא נגיע ללשון הרע ורכילות חלילה.
